בוקר טוב בכפר, אנחנו אוכלים במלון.
הסבלים שעזרו לנו אתמול עם המזוודות מתייצבים בבוקר כפי שקבענו איתם, שמחים להרוויח עוד קצת.
הפעם בכיוון ירידה, והם מביאים את המזוודות לרכב שממתין בחניון בכניסה לכפר.
הנהג יביא את הרכב עם המזוודות לסוף המסלול הרגלי שלנו.
אנחנו נתחיל את היום במסלול רגלי לאורך הטראסות בין הכפר שלנו Ping'an לבין כפר שכן Zhuang בו גר אחד המיעוטים הסיניים שזה שמו.
רוב הטיול שלנו היה עירוני ורציתי לשלב עוד קצת טיול ברגל.
מתחילים כרגיל בתוך הכפר ובשביל העולה לצידו, זה השביל בו עליתי לחפש את פיקאצ'ו רגע לפני שהחשיך.…
בדרך סבלית שסוחבת קצת אחרת.
ולאט לאט אנחנו מגיעים לשבילים בהם עוברים החקלאים שמטפלים בטראסות, ממש ביניהן.
הדרך עוברת מתחת לתצפית שבעת הכוכבים והירח, הנה הירח מצד ימין… יותר ברור נכון?
יש עוד נקודות יפות בדרך, כאלה שלא זכו לשם רשמי וממותג
ומפעם לפעם אנחנו נתקלים גם בגידולי התירס של האיזור.
מתקרבים לגשר עץ מקורה. שם אנחנו פוגשים משפחה סינית שמטיילת. הם שמחים להצטלם איתנו.
הנה האורז שותה מים, קצת יותר מקרוב
והגענו לכפר. יושבים לנוח בחנות מקומית.
ממשיכים בשבילים, ובאים לבקר בבית סיני עתיק, בו גרה עדיין לבדה גברת בת 80.
הילדים שלה כבר עזבו לעיר אבל היא לא מוותרת, שומרת שיבואו לבקר ולראות.
אחד מהגידולים העיקריים בכפר הוא פלפלים אדומים חריפים, והם פרושים ליבוש בכל פינה.
באנו בסוף שבוע.
חלק מהאנשים בילו במשחקי קלפים. הכסף מתחת לפלאפון..
חלק יותר פרודוקטיביים… האשה פה רוקמת על הסל שלה. הגבר שמאחוריה – ישן.
זוהי תושבת המקום ששייכת למיעוט ה Zhuang, אפשר לזהות לפי סוג כיסוי הראש.
עוד מבט לנוף הכפרי
ממשיכים הלאה ופתאום טראסות בגוונים שונים…
הגוון החום/סגול שייך לאורז בר. הגוון הירוק בהיר לדברי לילי מקורו באורז שלא הצליח כל כך ולא קיבל מספיק מים.
כך או כך לנו זה יפה..
המשכנו ללכת בתוך הכפר, גם זה כפר ללא כניסת רכבי תיירים ויש להגיע למגרש החניה שלו.
בדרך עוד הפסקת גלידה, ולילי מספרת לנו על סין וילדים.
לדבריה, "מדיניות הילד האחד" הופסקה לפני שנתיים.
עד אז – ילד שני היה מביא איתו קנס של כ 40,000 ₪.
וזה במדינה שהיום מחלקת לתושבים פנסיה של 30 ₪ לחודש.
מי שלא שילם את הקנס – לא קיבל תעודת זהות לילד ולא יכול היה לשלוח אותו לבית הספר.
בכפרים ובבתי הספר הכפריים פחות הקפידו על כך.
בכלל אפשר לראות שבכל האיזור הפרובינציאלי הזה שוטרים אינם בנמצא.
כל כך שונה ממה שקורה בבייג'ין. לילי עצמה לא היתה מעולם בבייג'ין או בשנחאי.
לפני שנתיים הממשלה הבינה שקשה לילד בודד להחזיק על עצמו מבחינה כלכלית את אמא ואבא סבא וסבתא משני הצדדים. שהרי הפנסיה היא כאמור 30 ₪ לחודש.
מאז הממשלה מעודדת – שני ילדים.
אלא שלאוכלוסיה קשה להתרגל לשינוי… שני ילדים זה קשה לא?
והם לא מזדרזים להשתנות.
שאלתי את לילי מה קורה אם יש שלושה ילדים.
היא הסתכלה עלי ברחמים..
טוב לא לכל בעיה יכול להיות פיתרון, נכון?
סיימנו את הפסקת הגלידה שלנו, עוד כמה דקות ואנחנו בחניון הכפר.
מדד הכוכבים למסלול בין הכפרים ולכפר ה Zhuang
אני 4 בן הזוג 3.5 בכור 4 פיקאצ'ו 5 ("אהבתי את הטראסות הצבעוניות")
עכשיו הגיע הזמן לנסיעה לא קצרה ליאנגשו Yangshuo
בדרך אנחנו עוצרים לארוחה במסעדה מקומית.
לפנינו באה קבוצה באוטובוס והם קצת מתקשים לעמוד בלחץ, פה היה פחות מוצלח אם כי האוכל היה סביר.
ולפני שנגיע ממש למלון, אנחנו נוסעים לנקודת תצפית ידועה על נהר הלי – Xianggong Hill
המקום די מתוייר ויש לא מעט מדרגות לעלות בהן (475 ליתר דיוק ), אבל אל דאגה יש תמורה..ועוד איך.
מסביב לנהר גבעות הקארסט הידועות של האיזור שנותנות לו נופך מיוחד במינו.
ועוד תמונה
בנהר הלי שטות לא מעט סירות ואוניות, חלקן מגיעות מגווילין, אבל בעיקר רפסודות מנוע קטנות לתיירים…
יש המון כאלה בנהר, וגם אנחנו מתכננים זאת למחר.
רגע לפני שאנחנו עוזבים את המקום, בן הזוג כבר מתחיל לרדת, ופתאום צעקות מהבכור ומכל האנשים שמקיפים אותו.
מה קרה? יש לו משהו על הגב!
חתיכת משהו!
זה היה בעל חיים שנדמה לי כנדל עצום מימדים (כ 20 ס"מ אורך להערכתי), בשלל צבעי לבן חום שחור!
ואני…מתביישת לספר מאיזה בעלי חיים זעירים אני פוחדת.
ניסיתי לנער את החולצה של הבכור מהצד השני, הנדל ירד למכנסיים ומשם נעלם לשמחתנו.
עוד התקף לב מאחורינו.
מדד הכוכבים לתצפית Xianggong Hill
אני 5 בן הזוג 5 בכור 5 ("להיזהר מנדלים קופצים") פיקאצ'ו 5
נוף מדהים – קונצנזוס חמישיות. לא לפספס.
נוסעים עוד קצת ליאנגשו.. נכנסים לעיר ותחושה של תאילנד אופפת אותנו.
פה הכל פתוח עד מאוחר, מסג'ים, דוכנים… וגם פקקים.
הרחוב המרכזי נקרא West Street, יותר איזור מאשר רחוב בודד, ואנחנו בחרנו להשתכן ממש בו ב West Street Hotel
המלון נמצא למעשה באמצע מדרחוב, וזה החיסרון הגדול שלו- לא ניתן להגיע עם הרכב והמזוודות ממש אליו. חוץ מזה – המלון היה טוב.
התאקלמנו במלון, ויצאנו לתור את האיזור.
יותר נכון – לחפש אוכל!
בגוגל מצאתי מסעדה הודית אז הלכנו לחפש אותה ולשם שינוי גם מצאנו אותה (לא טריביאלי בסין!) , שוממת וריקה.
המשכנו לחפש הלאה.
מצאנו באותו רחוב מסעדה הודית נהדרת Namo Namo – מומלצת!
כמובן שהיא מיד הפכה לפייבוריטית שלנו.
כשיצאנו לאחר הארוחה, כל האיזור היה מואר ושוקק חיים…
מלא בדוכני מכירה של כל שטות שתעלה על הדעת
ובציירי פורטרטים
וגם בדוכנים של אנשים קשיי יום שמנסים להרוויח עוד כמה גרושים..
ולפעמים נרדמים.
זוכרים ששוק האוכל בבייג'ין היה סגור לשיפוצים?
אז הנה בא הפיצוי, הרי לא נעזוב את סין בלי לראות שיפודי נדל
אפשר גם יצורים אחרים.. לא יודעת אפילו מה זה בדיוק.
עדיף לא לדעת. 🤮
אבל בשלב מסויים הגענו לאיזור שכנראה מרוכזים בו מועדוני הלילה.
איזה רעש!! ואיזה עומס!!
ברחנו…
קיווינו שבכלל נוכל להירדם ככה במלון באמצע הבלאגן.
באחת עשרה בלילה, פסקו הרעשים, וישנו מעולה!!
איזה מזל!
המשך ל –
סין יום 11 – יאנגשו : מערת הכסף, שיט בנהר הלי, שינפינג ומופע
חזור ל –
