בוקר חדש עולה ביאנגשו..
הכל שקט כאילו לא היו דברים מעולם.
בבוקר אפשר לראות איך הגבעות מקיפות את יאנגשו, נשקפות מכל מקום.
במלון אין ארוחת בוקר, אנחנו יוצאים לחפש משהו…
בסופו של דבר מגיעים למאפיה/קונדיטוריה. אלא שסינים ולחם זה לא שידוך טוב.
הלחמניות שקנינו? מתגלות כממולאות בקרם שעועית אדומה…
קפה להכין לוקח הרבה זמן אבל בסופו של דבר עמדו במשימה.
נקווה להמשך גסטרונומי יותר טוב היום.
בכל מקום שואטים הטוסטוסים… עם ילדים, תינוקות, כלי רכב משפחתי
כל האווירה מסביב כל כך מזכירה לי צ'אנג מאי בצפון תאילנד.
אנחנו נוסעים למערת הכסף, מערת נטיפים ידועה באיזור.
בדרך עוצרים לראות מרחוק את גבעת הירח (מי שרוצה יכול לטפס עליה)
הגענו לחניית מערת הכסף.
בדרך למערה עצמה , שלל דוכני אוכל רחוב.
תירס, ביצים קשות, עוגות תרד מתוקות…
ויש כמובן גם את דוכני הפירות-לפי-משקל. טעים.
עוד אנחנו פוגשים את שער המזל הטוב. בצורת מטבע. רק לעבור… והמזל בדרך!!
וסוף סוף הגענו למערה.
המערה מוארת בשלל צבעים, זה הסגנון הסיני שלנו נראה מיותר לחלוטין ומלאכותי.
היא גם איננה נשמרת בקפדנות כמו שאנחנו רגילים במערות אחרות, ומשולבת בה על כל צעד ושעל מכירת מזכרות. (זו סין!)
הכניסה די מאכזבת, אבל ככל שממשיכים בסיור מגיעים בכל זאת למראות מרשימים יותר.
למשל פה
או פה בהשתקפות במים
ואלה נטיפי ה"כסף" שהעניקו למערה את שמה.
המים הנוזלים על הנטיפים אמורים להוסיף את ה"ניצנוץ".
את פיאקצ'ו לעומת זאת הצחיקו בעיקר השלטים במערה.
מדד הכוכבים למערת הכסף
אני 3.5 בן הזוג 4 ("יש כמה נקודות יפות") בכור 2.5 ("מערה ממוסחרת ולא שומרים על הנטיפים ") פיקאצ'ו 0 ("המערה לא שווה, רק השלטים מצחיקים").
ביציאה מהמערה אני רואה שיש אפיריון לנשיאה של מבוגר המתקשה בהליכה בכל המדרגות שבמערה.
אשתו רואה שאני רוצה לצלם ומיד ממהרת להיכנס לתמונה.. שניהם מבסוטים!
תראו איזה פוזה הם עושים לכבוד הצילום!
אנחנו חוזרים לאוטו, בדרך פתאום אנחנו מבחינים שיש בריכה ענקית של דגי זהב, ואפילו מוכרים אוכל לדגים..
כמובן שזו היתה חגיגה עליה פיקאצ'ו לא ויתר!
מפה אנחנו נוסעים לשינפינג, כפר באיזור ממנו יוצא שיט בנהר הלי.
ממקום מכירת הכרטיסים משתרך תור אינסופי לשאטל לנהר.
אבל לילי לא פרייארית…
היא מחליטה שניסע בעצמנו למקום יציאת הסירות (או "רפסודות ממונעות"), בטח התור שם יהיה יותר סביר ולכל הפחות לא נעמוד פעמיים.
ובינתיים, נאכל ארוחת צהריים.. בתקווה שגם זה יעזור להתפוגגות העומס.
אז ארוחת צהרים אנחנו אוכלים בשוק של שינפינג.
זו ההזדמנות להציג לכם את הערכה שבלעדיה לא תתחיל ארוחה במסעדה סינית.
הכל ארוז בנילון נצמד.. כאילו יצא מהמפעל בזה הרגע.
אלא מה? מדובר בסט כלי אוכל שמבחינת גודלו אפילו בפעוטון בישראל היו מתביישים להגיש בו.. ישר מבית הבובות.
אז פלא שהם כל כך רזים?
סיימנו לאכול, אבל עוד לפני השיט אנחנו עוצרים בנקודת תצפית מפורסמת מאוד בשינפינג.
זוהי התצפית לאגם שמצויירת על שטר 20 יואן.
הנה השטר
, והנה הנוף במציאות.. יפה
מדד הכוכבים ל"תצפית ה 20 יואן"
אני 4.5 בן הזוג 4 בכור 4 פיקאצ'ו 5
מפה אנחנו ממשיכים למזח הסירות.
נכון, היה תור, אבל איכשהו הכל פועל כמו מכונה משומנת היטב (סינים או לא?) ולא באמת המתנו הרבה..
תראו כמה הרבה סירות ומשיטים יש, הכל מתקתק.
בכל סירה/רפסודה – מקום ל 4-5 אנשים.
מפליגים… ויש בריזה… פתאום לא חם כבר
הנוף מקסים, יש המון סירות קטנות וגם לא מעט ספינות גדולות, אבל כולם מסתדרים זה עם זה..
אנחנו נרגענו ונהנינו.
מדד הכוכבים לשיט בנהר הלי
אני 4.5 (הורדתי בכל זאת בכלל העומס בתור) בן הזוג 5 בכור 4 ("המזח רועש ועמוס") פיקאצ'ו 5
יש לנו עוד קצת זמן פנוי, חוזרים לשוק של שינפינג.
קצת מסתובבים, מוצאים דוכן חץ וקשת שתופס את כל הגברים במשפחה ללא הבדל גיל.
קצת גשם, שמסתיים לו די מהר, ובכל זאת בלי גלידה אי אפשר.
משום מה לא מוצאים גלידריה ראויה לשמה, מסתפקים בקיוסק.
איזה ארטיק תרצו? תירס? אפונה? ביצת עין עם חלב?
אני והבכור הקרבנו את עצמנו וטעמנו עבורכם (ברור שרק עבורכם) את התירס ואת ביצת העין עם חלב
ומה נאמר? באמת שמכל דבר אפשר לעשות גלידה. תתפלאו.
עוד יש בשינפינג רחוב עתיק עם בתים בהם עדיין גרים אנשים מבוגרים.
היה לי מוזר שכולם היו חשוכים. לילי אמרה שמדליקים את התאורה רק בלילה.
בחלק ניכר מהבתים הכפריים נמצא באופן טבעי דיוקנו של מאו תלוי בסלון.
זו היתה הזדמנות לשאול את לילי על מאו… היא אמרה שאכן הוא היה מנהיג נהדר.
בן הזוג ניסה בעדינות לומר לה שיש כאלה שחושבים אחרת…
היא מיד שאלה "מי אמר לך את זה? במדינה שלך אמרו לך ככה?"
לא מה פתאום..באינטרנט…
הדיון המשיך לחסימת הווטסאפ.
לילי הסבירה לנו שזה טוב שלא יקומו קבוצות ויהיה קשה לנהל את המדינה. לעומת זאת על ה WECHAT יש מנגנוני פיקוח….
המשכנו ללכת ברחוב
בפנים בית, בחוץ דוכן
ויש גם בתים שהושכרו לבעלי חנויות..
מדד הכוכבים לשינפינג
אני 4 בן הזוג 4 בכור 4 פיקאצ'ו 4.5
ומה עכשיו?
נוסעים למופע המפורסם של האיזור – Impression Sanjie Liu
מדובר במופע של מאות משתתפים ואלפי צופים, והוא מתקיים פשוטו כמשמעו על הנהר עצמו סמוך ליאנגשו, עם כל הגבעות מסביב…
המופע מתחיל כשדמותה של הזמרת הידועה Sanjie Liu מופיעה על רפסודה באגם.
לאחר מכן מופיעים בזה אחר זה "התרשמויות" בגוונים שונים –
הירוקה העוסקת בחיי הכפר והטבע, כולל השתתפות של בנות מיעוט ה Dong,
התרשמות הזהב העוסקת במלאכתם של הדייגים,
ההתרשמות הכחולה העוסקת ברחצה בנהר והכנות לחתונה בכפר
וההתרשמות האחרונה – התרשמות הכסף.
לבסוף שיר סיום – שיר הלל לטבע.
מדובר במופע עם הרבה אפקטי תאורה, בעיני – מרשים מאוד, בפרט נוכח גודל ההפקה על פני שטח עצום בנהר.
קשה לצלם רחוק ובחושך, כל תמונה פה איננה באמת משקפת את החוויה.. רק מנסה לתת טעם..
ובכל זאת, ילדים חסרי מנוח יאבדו את הסבלנות מהר אחרי ה "וואו" הראשוני – ראו הוזהרתם.
מדד הכוכבים למופע Impression Sanjie Liu
אני 5 בן הזוג 5 בכור 4.5 ("הרבה פירוטכניקה, אבל לא מבינים..") פיקאצ'ו 3 ("יפה אבל ממצים מהר כי זה משעמם")
אנחנו יוצאים עם ההמונים מהמופע, צריכים למצוא את הרכב.
לילי כמנהגה שיננה לנו עוד לפני שנפרדנו "זילו זילו טו"
מה?
מספר הרכב, מה לא ברור פה "זילו זילו טו".
לילי כמו הרבה סינים מחליפה בין ל' לבין ר'…
התרגלנו לזה מהר מאוד והמונח "זילו זילו טו" הפך לבדיחה משפחתית.
(אל דאגה, התקשורת איתה היתה מצויינת וברורה).
ובכן לילי והנהג המתינו לנו והחזירו אותנו למלון .
ומה עכשיו?
למסעדה ההודית שלנו Namo Namo – ברור לא??
המשך ל –
סין יום 12 – יאנגשו : שוק פולי, נחל יולונג והפתעה
חזור ל –
סיפור לפני הטיסה 