בוקר טוב, הרבה לא ישנו עם הזמן שגזל מאיתנו הרישום לקורסים בלילה (בעיות טכניות ,העיקר שהסתיים בהצלחה), אבל אנחנו קמים בזמן למונית שתביא אותנו ללגונת יומנטאי  Laguna de Humantai , אחד ממסלולי היום הפופולריים ליציאה מקוסקו.

מדובר במסלול מאוד ברור, כך הבטיח לי הבכור מניסיונו, ולכן החלטתי שאין צורך בהדרכה, נסתפק במונית של Taxidatum שיש להם הסעות מתוכננות למספר יעדים תיירותיים. המחיר רק 105 דולר לשלושתנו , בערך עלות של אדם אחד בטיול מאורגן פרימיום, ובנוסף קיבלנו גמישות לביטול עד הרגע האחרון אם צריך. הנהג לא דובר אנגלית כמו רוב הנהגים בפרו, אבל מסתדרים.

את המונית הזמנתי לארבע וחצי בבוקר, שעה די אופיינית ליציאת הסיורים המאורגנים מקוסקו , אספנו את שקית ארוחת הבוקר מדלפק הקבלה אבל הכריכים הפשוטים שלנו שהכנו מלחמניות וגבנ"צ היו טובים בהרבה.

אנחנו נכנסים למונית – "רק" 3.5 שעות נסיעה לפנינו – הבאנו איתנו כריות טיסה וניסינו להשלים שעות שינה… כמו טיולים נוספים זה אולי "נחשב" טיול באיזור קוסקו אבל הוא לא באמת קרוב לקוסקו במושגי ה"קרוב" שלנו.

בתוכנית לכשנגיע – 6.3 ק"מ, 490 מ' שינוי גובה. נשמע לא הרבה אבל כשההתחלה מ 3950 מ' והשיא ב 4250 מ' זה כבר נשמע קצת אחרת מבחינת קושי. ניווט – פה ופה. (לא שצריך)

אנחנו מגיעים לחניון  – וואו כמה יפה פה ועוד לא הלכנו מטר

חלק מהיופי של המסלול הוא שהולכים כל הזמן מול הקרחון…

וכן יש פה סוסים. אני מתלבטת אם לקחת סוס או לא, אבל אחרי כל כך הרבה ישיבה באוטו ממש מתחשק לי כבר ללכת…

מתחילים ללכת, הכל סבבה מה הבעיה בכלל. ככה נדמה לי לפחות

בדרך אני רואה כמה סוסים חוזרים

בתחילתו של המסלול (או שאולי זה נחשב רק הדרך למסלול? ) יש עוד כמה מבנים ואפילו מלונות קטנים למיניהם

מגיעים לרחבה שבה המון סוסים…

אחרי שכבר הלכתי קצת. עכשיו אני מבינה שבעצם לוקחים את הסוסים רק מפה.

אף אחד לא מבין אנגלית, וגוגל טרנסלייט לא עובד לי בלי קליטה.

רציתי בלי סוס, קיוויתי שאוכל, אבל אני מבינה שבקצב הנוכחי המסלול לא יגמר אי פעם..

אני עדיין מרגישה שמאוד מאוד קשה לי ומתישהו צריך לחזור לנהג מונית…

בהמשך הבנתי שאולי בכלל היה לי חום נמוך שלא התייחסתי אליו, אבל בוודאי שעיקר הקושי היה הגובה.

אז למה לא סוס?  ננסה.

מסמנים לי להמתין, ואני ממתינה לקבוצה, ממנה באות כמה בחורות שרוצות סוסים והשאר יילכו ברגל.

כולנו עולות על הסוסים ואחת הבחורות מדברת איתי באנגלית רעועה – מסתבר שהיא הגיעה בטיול מונצואלה – יש לך ניסיון ברכיבה על סוסים? 

לא ממש לא.. אין לי מושג…  גם לי אין היא עונה לי.

לתומי חשבתי שהבחור שתיקשרתי איתו ילווה אותי, אבל מה פתאום.

הוא שולח אותנו לפניו, כל אחת על הסוס שלה עם חוסר הניסיון שלה, ורודה בסוסים מאחור אם הם לא מצייתים לו.

אני כבר יכולה לעשות דוקטורט על סוס לעומת פרד וזה באמת שונה.

מצד אחד הכל היה יותר איטי, הסוס לא דוהר קדימה איך שבא לו,

וגם המסלול היה שונה – לא היו פה מדרגות לעלות בהן, הכל היה יותר מתון.

ומצד שני לסוס יש אופי יותר עצמאי.

פתאום הוא הולך לו ימינה או שמאלה, וזה לא שיש לי מושג איך לשלוט בו…

פתאום חוצים נחל והוא רוצה לעצור ולשתות (וזה משנה את הפוזיציה עליו, צריך לשמור על שיווי משקל)

או שסוס אחר מעצבן אותו

וכל פעם שהבחור מזרז את הסוס עם מכה בקש או צועק עליו זה לא הכי מרגיע.. עדיף לא להרגיז אותו..

גם הפעם חלפתי על פני בן זוגי ופיקאצ'ו אבל הכל היה יותר רגוע והם אפילו הצליחו לצלם איזה תמונה

הסוס לא מגיע ממש עד ללגונה אבל קרוב. כ 80 שח (90 סול) במזומן ולהתראות.

מפה עוד קצת ללכת ומגיעים ללגונה, איזה יופי.

זמן לנוח, לאכול וגם כמובן שפע צילומים.

אני מנסה את כוחי עם הפונצ'ו משוק סן פדרו

העננים מסתירים חלק מהקרחון, אבל הנה הם מתפזרים, כל רגע הדברים נראים קצת שונים

אפשר לעלות גם לנקודה גבוהה מעט יותר מעל הלגונה, משקיפה גם על העמק

וכך או כך מתחילים לחזור.

אנחנו הלכנו לפי הכיוון באולטריילס, בתחילת המסלול פנינו לצד השמאלי והלכנו בלופ  "עם כיוון השעון".

אבל כשירדנו בדרך חזור ראינו שהרבה אנשים עולים במסלול הירידה שלנו, זו עליה יותר קלה מאשר לעלות בדרך הפורמלית וכנראה שאין הכרח לעשות את הדברים ככה (השוני בקושי הוא בשל תוואי הדרך)

יורדים מטה, מבט לאחור שלום לקרחון

והנה אנחנו כבר קרובים לסיום המסלול

וזהו, חזרנו לחניה ולנהג שחיכה לנו.

מדד הכוכבים ללגונת יומנטאי

אני 5 בן הזוג 5 פיקאצ'ו 5

מקובל לעצור לצהריים בעיירה Mollepata וגם אנחנו עצרנו שם עם הנהג לבופה מטיילים (התשלום על חשבוננו כמובן, הנהגים לרוב מקבלים בחינם מהמסעדה).

וואו כמה מטיילים היו פה..

לגונה יומנטאי היא חלק מטרק הסלקנטאי הידוע ולכן יש באיזור תנועה די משמעותית של מטיילים. לזכותה של המסעדה אומר שהיא התמודדה ממש יפה עם העומסים. זה לא היה גורמה, ממש לא,  אבל כמו בקניון קולקה – יש מבחר ואפשר "לדוג" מה שאוהבים.

והגיע הזמן להמשיך בדרך הארוכה חזרה לקוסקו.

הגענו בחמש, אספנו את הכביסה המקופלת מהמכבסה שממול המלון (מנפלאות פרו ומדינות המזרח, מדובר בשקלים בודדים לקילו), התארגנו והנה אנחנו שוב רעבים לארוחת ערב.

במסעדה שקיוויתי למצוא בה מקום לא היה, היום לא הזמנתי מקום בשום מסעדה כי לא היה לי מושג מתי נגיע, חשבתי שנסתדר.

אבל בשעות השיא של ארוחת הערב היה מלא מאוד באיזור פלאזה דה ארמאס, לבסוף מצאנו מקום במסעדה די יוקרתית Hanz.

היה טעים, הייתי כבר מאוד עייפה ונדמה לי שהרגשתי אפילו קצת חולה, מיד אחרי המסעדה לקחנו מונית חזרה למלון.. הלילה ישנים טוב יותר!

המשך ל –

חזור ל –

פרו יום 7 – ברוכים הבאים לקוסקו

פרו – רקע