בוקר טוב! 

היום לא קמים בשעות מוגזמות..

אבל בכל זאת אני מתעוררת לפני כולם, זמן לתה קוקה בשקט. הלכתי ללובי ולקחתי לי מהתה שנמצא שם חופשי. לצערי קומקום בחדר זה לא משהו שמאוד מקובל בפרו, כך שלפחות יש בלובי…

בהזדמנות זו אפשר להתרשם מהמבנה של המלון סביב חצר מרכזית, גם המלון הבא שלנו בקוסקו נבנה בסגנון הזה.

אחר כך אנחנו אוכלים ביחד ארוחת בוקר במלון, בסך הכל עונה על הציפיות והעיקר שיש אבוקדו…

אבל לא להיסחף עם הזמן, ב 8 כבר התייצב במלון המדריך שלנו לסיור עירוני בקוסקו.

למה בכלל חשבתי שצריך סיור מודרך? בעיקר בגלל עושר האתרים הארכיאולוגיים בקוסקו. לרוב אני מרגישה שבאתרים ארכיאולוגיים הדרכה טובה עושה את ההבדל.

בחרתי בסיור של AB Expesitions כמנהגי,  קבוצה קטנה בחברת פרימיום איכותית, ותוכנית שכללה את כל האתרים המעניינים מבחינתי.

כשהגיע המדריך Maik (או בכינויו מייקי) הסתבר שהקבוצה הקטנה היא רק אנחנו ושוב קיבלנו סיור פרטי. טוב מאוד…

עקב כך התחלנו באתר הסמוך למלון שאמור היה להיות בסוף היום – שוק סן פדרו.

כן, ביקרנו בו כבר לא מזמן בעצמנו, אבל עם מייקי הסתבר לנו שלא הגענו לכל החלקים שבו.. ובטח שלא שמענו את כל ההסברים.

אני לא מתיימרת לחזור על היקף ההסברים של מייקי, לא פה ולא באתרים הבאים, הוא דיבר הרבה…

אז מה ראינו פה חדש:

שדירת הלחמים של השוק, יש פה לחמים עגולים ענקיים אופייניים לקוסקו ונקראים pan chuta. הם למעשה מגיעים כולם מעיירה סמוכה לקוסקו שמתמחה באפייתם Oropesa. העיירה הזו זכתה אפילו לכינוי "בירת הלחם הלאומית" של פרו. בימים הבאים חלפנו באורופסה כמה פעמים בדרך לעמק הקדוש וכצפוי היו שם אינסוף מאפיות מציגות לראווה את הלחם העגול.

עברנו גם בשדירת הגבינות

ובכל איזורי האוכל המבושל  – איזור ארוחות הבוקר, איזור המרקים, איזור הארוחות הבשריות…

המשכנו לאיזור הירקות וקיבלנו הרצאה מלומדת על תפוחי האדמה בפרו. מייקי וגם מדריכים אחרים נוהגים לומר שיש מעל 3000 זני תפוחי אדמה בפרו. אז יש הרבה, אבל בשוק בוודאי שלא 3000….

מה שכן כדאי להכיר את תפוח האדמה פה במרכז התמונה שנקרא "תפוח האדמה שיגרום לך לבכות", זה שיש עליו אינסוף בליטות עגולות…

מייקי מספר שזה תפוח האדמה שמשמש את החותנת לבחון את כלתה לעתיד, האם היא שולטת בקילוף, יכול להיות שגם בפרו גרות פולניות??

חלפנו ליד דוכן של סלסלות/גרעיני תירס… פה זה הציור השבועי לילד, נסו למצוא בתמונה את המוכרת

בזאת סיימנו את הביקור בשוק.

אני אוהבת שווקים והיה לי כיף לבקר שוב ולשמוע את כל ההסברים.

ועכשיו עוברים לחלק הפחות קליל של הסיור.

האתר הבא הוא קוריקנצ'ה Qorikancha – או מה שנקרא "מקדש השמש", המקדש החשוב ביותר של האינקה בבירת האינקה קוסקו. (שימו לב – כמעט בכל הסיורים עלות הסיור לא כוללת את כרטיסי הכניסה לאתרים ).

במקום משולבת גם קתדרלה שנבנתה מאוחר יותר אבל אנחנו באנו כדי לראות את השרידים מתקופת האינקה.

תוך כדי ההסברים של מייקי הבנו שבנוסף למקדש השמש יש פה בעצם עוד כמה וכמה מקדשים, לפי האלים מכוחות הטבע בהם האמינו האינקה.

המקדש הראשון שראינו נקרא מקדש הקשת. ראו רצף של חלונות במקדש

אפשר לראות פה את צורת הבניה המושקעת של האינקה. האבנים לא מחוברות בטיט אלא מונחות זו על זו בדיוק מושלם (ויש אבנים המחוברות ביניהן בצורה סמויה על ידי בליטות ושקעים).

הבניה המדהימה הזו הוקדשה למבנים חשובים וקדושים, לא כל מבנה קיבל את תשומת הלב הזו.

מה שעוד בולט פה בחלונות ומופיע גם בפתחי הדלתות הוא צורת הטרפז שמאפשרת עמידות גבוהה יותר בפני רעידות אדמה.

כך נראית החצר של הקתדרלה

עברנו ליד מקדשים נוספים, מקדש הרעם, הירח, הכוכבים…

והגענו ללוח מוזהב שעזר לנו להבין במה האמינו האינקה.

האליפסה בראש הלוח היא האלוהות המרכזית "המנהלת" – בורא עולם (שמה Wiracocha),  ומסביבה כל מגוון האלוהויות של כוחות הטבע.  .

האלוהות השנייה בחשיבותה היא "אינתי" כלומר השמש, בהרבה אתרי אינקה נמצא את מקדש השמש והמילה "אינתי" משולבת בהרבה שמות מלונות בפרו.

אלוהויות נוספות – הירח, כוכבים שונים, עונות שנה, ברק ורעם, קשת, האדמה כמובן (מאמא פאצ'ה), נהר, אוקיאנוס, הרים ועוד ועוד….

האמונה הזו שכוחות הטבע הם אלים שנמצאים במערכת יחסים עם בני האדם מתחברת לנושא הקורבנות שסיפרתי עליו בהקשר מוזיאון חואניטה בארקיפה. הרי הגעש הם גם סוג של אלים ואם הם כועסים יש לפצות אותם במנחה.

וחזרה לביקור שלנו. לבסוף הגענו לשרידי מקדש השמש – הרבה לא נותר אבל אפשר לראות את הצורה המעוגלת בקצה הבנין – כמו השמש. קצת מאכזב ש"זה הכל"..

בזאת סיימנו את הביקור.

הביקור הזה היה מעניין אבל גם היה מאוד מתיש כי מייקי דיבר ודיבר ודיבר…

הוא היה מאוד נחוש להעביר לנו את הדוקטורט המלא בקוריקנצ'ה והיה קשה לעקוב אחר אינסוף המידע שהועבר באנגלית סבירה אומנם אבל בכל זאת לא הכי ברורה.

היו שלבים שאפילו אני פסקתי מלעקוב….טוב שיש לי בן זוג יותר סבלני.

הרכב מחכה לנו ואנחנו ממשיכים הלאה לאתר הבא, גם הוא אתר ארכיאולוגי מימי האינקה.

ואולי אתם קצת מתחילים להריח את הבעייתיות המסוימת בסיור הזה – הוא לא היה "קצת עמוס", הוא היה עמוס בטירוף בעוד ועוד אתרים ארכיאולוגים. אומנם זו עובדה – חלק ניכר מהבולטות של קוסקו הוא היותה בירת האינקה, אבל כמות המידע ברצף של שעות (שלא לדבר על כך שללא הפסקה לאוכל או אתנחתא) הייתה טו מאצ' אפילו לחפרנית כמוני.  לפעמים יותר זה פחות ופחות זה יותר.

אנחנו מגיעים ל Saqsaywaman –  האתר הראשון מתוך ארבעת האתרים הארכיאולוגיים שהם קצת בשולי קוסקו ולא במרכז העיר. רוב הסיורים כוללים את ארבעתם בתוכנית מכיוון שהם מאוד קרובים זה לזה.

הערה לוגיסטית – ארבעת האתרים האלה נכללים בקבוצת אתרים שיש אליהם כרטיס משותף איזורי שנקרא Boleto Turístico Cusco, יש סוגים שונים לפי איזור/מספר הימים בהם הכרטיס בתוקף, אבל הכי פרקטי לרוב לדעתי הוא הכרטיס שכולל את כל האיזורים ותקף לעשרה ימים. קנינו אותו פה והוא כיסה את כל תקופת השהות שלנו באיזור ואיפשר לנו גמישות. העלות 130 סול (כ 117 שח) לאדם . אפשר לקרוא עוד הסברים על הכרטיס פה.

ה Saqsaywaman הוא מתחם ענק של מבצר אינקה עתיק, מהתקופה של שליט האינקה הכי ידוע – פאצ'אקוטי. שמענו עליו כל כך הרבה מכל המדריכים… אפילו כשהגענו במונית מהשדה הנהג טרח להצביע על הפסל שלו בדרך. הוא זה שעשה את האינקה לממלכה הגדולה ששמענו עליה.

אנחנו נכנסים וחולפת לפנינו בריצה אישה עם אלפקה…

ממשיכים לכמה נקודות במתחם – מערה קטנה שנכנסים לתוכה, כיכר ענק עגולה, איזור הסלעים המחליקים שאפשר לגלוש עליהם

אבל הכי חשוב – מתקרבים לאיזור הכי מפורסם פה – חומות עשויות אבני ענק מטורפות בנויות בצורה מדויקת ללא טיט בסגנון האינקה.

איך הם הצליחו להביא את האבנים ולעשות את כל זה?

הנה מבט מלמעלה

וכשמתקרבים.. תראו כמה גדולה האבן הזאת.. זו אבן של 128 טון כך טוען מייקי.

האבנים האלה שימשו כבסיס למגדלים, מאוחר יותר הגיעו הספרדים ולקחו חלק מהאבנים לבניות אחרות והמגדלים כבר לא קיימים.

עוד נקודה מגניבה בחומות היא מעין ציורים שהאינקה החביאו תוך כדי בניה.

ציורים?

למשל הנה מבחן פסיכומטרי.. איפה אתם רואים פה למה?

אנחנו בהינו ולא ראינו שום למה…

אבל הנה הפיתרון, תסתכלו שוב בתמונה ותראו מה שקודם בטח לא ראיתם.. זה ממש לא ייאמן איך הם הצליחו לעשות גם את זה

ה Saqsaywaman היה אחד האתרים המרשימים של היום הזה.

ביציאה חלפנו על פני תצפית לעיר, ראו את ההר שעליו הכתובת Viva El Peru

וקדימה לרכב… האינקה השאירו פה עוד אתרים.

כאמור יש עוד שלושה אתרים ארכיאולוגים בקרבת מקום. בן הזוג מעלה מחשבת כפירה לוותר עליהם אבל ה FOMO מכה ואנחנו ממשיכים.. מי יודע מה נפסיד…

אז כבר אגיד לכם – זה הזמן לחתוך את השלושה האלה מהסיור.

האתר הבא נקרא Q'enco. במקום יש מערה שמסמלת את הרחם של פאצ'ה מאמא (זוכרים? זוהי האדמה). מתים נקברו בה ולאחר כ 9 חודשים (באנלוגיה כמובן להריון ברחם אנושי) הם יכולים לחזור כרוחות. עוד נקודה מעניינת במקום היא הטענה היא שהמבנה יצר בעבר צל של פומה (החיה הקדושה לעולם הארצי) בדיוק ביום 21 ליוני שנקרא אינתי ריימי – בשל אורך היום הקצר חוגגים לשמש (אינתי) ונותנים לה תשומת לב. מייקי אומר שעד לפני כמה שנים ניתן היה להגיע למקום בו רואים את הצל ביום הזה, כעת כבר לא ניתן.

אתם עוד איתי? מקווה שלא איבדתם סבלנות.

לאחר מכן ביקרנו באתר Tambomachay. נלמד קצת שפת קצ'ואה (שפת האינקה שגם היום מדברים בה בנוסף לספרדית) – טמבו זו מערה ומאצ'אי זו מנוחה. כלומר מדובר במקדש שבו נקברו מומיות. אפשר גם לראות פה פעילות הנדסית של האינקה בניתוב מים מההר בתעלות, וגם את הצמח ממנו בנו האינקה גשרי חבלים.

באתר הזה יש גם שפע מוכרות למזכרות למיניהן.

ואחרון אחרון חביב ביקרנו באתר Puka Pukara, באמת הכי פחות מעניין מכולם. פעם היה פה מבצר אדום. לא היה אפילו משהו ששווה צילום (כי לא היה משהו ששווה לראות בפועל, את הסיפורים אפשר היה לשמוע בכל מקום).

כל זה היה רצף מתיש יותר מדי.

הסיור היה אמור להיות מ 8 עד 13, אבל זכינו במדריך בעל עודף מוטיבציה.

הוא לא ויתר על כלום. פשוט על כלום.  ואוכל אין בתוכנית.

שלפנו מהתיק שלי כל חטיף או משהו שהיה שם במקרה…חיסלנו את כל מאגרי החירום.

אבל מייקי יותר חזק מהשפן של אנרג'ייזר, המשיך ב FULL GAS ואינסוף הסברים בלי שום צורך באוכל או במנוחה.

בסוף אגלה לכם עד מתי באמת נמשך הסיור…

ועכשיו מייקי בא אלינו בהצעה – רוצים להוסיף ביקור במרכז אלפקות למות וחברותיהן?  זה ממש פה ליד.

אז הסכמנו…

אני לא מוצאת בצורה חד משמעית את המקום בגוגל מפס אבל הוא באמת היה סמוך. הכניסה חינמית (רמז – כשהמוצר חינם אתה המוצר).

מה היה פה – אינסוף אלפקות ולמות (המבוייתות) וגם שימור של קבוצות בעלי החיים מהם בייתו אותן.

הנה האלפקה שאני קוראת לה – אלפקה שטיח

בסיור ליוותה אותנו נציגת המרכז שמתיימר לשיקום בעלי החיים.

ראינו גם סוג של שיקום לקונדורים.. זה דווקא היה מרשים לראות אותם מקרוב

אבל לא רק בעלי חיים משקמים פה.. הטענה היא שפה תומכים בקהילה, בנשים מסורתיות ובעבודה מסורתית באריגה, ואחר כך מוכרים עבורן בחנות את היצירות.

הצבעים מופקים באופן מסורתי מהקקטוס תוך ערבוב האבקה/פטריה לבנה עם מיץ לימון, בדיוק כמו שהראה לנו פפה בטרק בקניון קולקה

והגיע רגע האמת!!

הרגע לו חיכתה המדריכה – כניסה לחנות.

ראינו כמה עבודות מרשימות גבוה על הקיר, מחיר לא רשום כי באמת אין צורך… מדובר באלפים רבים.

אבל העיקר בחנות הוא ביגוד מצמר אלפקה יחד עם הסבר איך להבחין בין אלפקה לחיקוי שנמכר בשווקים.

אז באמת ביגוד מבייבי אלפקה הוא נעים וכנראה איכותי, זה לא זול כי אלפקה טהורה היא ממש לא זולה אבל מניחה שיש מי שמעוניין בזה. איך רמת המחירים לעומת בגדי אלפקה איכותיים בקוסקו ברשתות המתמחות בכך (לא בשוק) – אני לא יודעת…

כל המקום לא נראה לי באמת כמקלט לחיות ותמיכה בקהילה אלא יותר כ green wash שמטרתו להרוויח כסף בחנות .

אנחנו מתחילים לחזור למרכז קוסקו.

נפרדים מהרכב בשכונת סן בלס San Blas,  שכונה ציורית וידועה, ואנחנו רק נדגום את הסמטה המפורסמת שלה  – סמטת שבע הכבשים Calle 7 Borreguitos

זוהי רק טעימה ואנחנו עוד נחזור לשכונה, בינתיים אנחנו ממשיכים ברגל לכיוון פלאזה דה ארמאס. הכיוון מפה הוא ירידה, אבל לכיוון הפוך כדאי לקחת מונית.

אנחנו עוצרים באבן שזכתה ל"תהילת עולם" – אבן 12 הזוויות Twelve Angled Stone

אם תספרו היטב את הצלעות של האבן במרכז תגלו 12 צלעות, והכל מותאם באופן מושלם לאבנים הסמוכות.

חשבתי שזו אבן יוצאת דופן במורכבותה אבל מייקי טען שיש גם אבנים עם יותר מ 20 צלעות, וזו התפרסמה כי היא הלוגו של בירה מקומית פופולרית – בירה קוסקניה (Cusqueña)  (אחלה בירה דרך אגב).

אנחנו ממשיכים לכיוון הקתדרלה, בדרך רואים שוב את אחד מהדגלים המפוזרים פה ברחבי עיר, מה שנראה לאדם הסביר כמו דגל הגאווה 

ולמה יש בקוסקו כל כך הרבה דגלי גאווה?

אז כמובן שזה לא דגל הגאווה.. זהו דגל קוסקו.

הוא מאוד דומה, אבל בדגל הגאווה יש 6 צבעים ובדגל קוסקו נוסף צבע שביעי – תכלת.

רק לפני כמה שנים ב 2021 החליטה עיריית קוסקו להוסיף את השמש במרכז הדגל (כמו בתמונה שצילמתי) , אבל הרבה דגלים בעיר עדיין מונפים ללא תוספת שמש וזה בהחלט מבלבל (קודם חשבתי שיש איזה אירוע גאווה מיוחד ולכן הדגלים…)

ואנחנו מגיעים לקתדרלה בפלאזה דה ארמאס.

דווקא הקתדרלה לא נכללת בכל סיור עירוני סטנדרטי, אבל אני רציתי לבקר בה.

שמעתי שפה נמצא ציור הסעודה האחרונה עם ישו כשהוא סועד את ליבו בשרקן מקומי (cuy)… נשמע לי מסקרן!

אז נכנסנו עם מייקי.

היינו כבר עייפים מאוד, גמורים , מייקי אנרגטי כמו בתחילת היום.

הוא המשיך להסביר לנו על הקתדרלה ועל הכיבוש הספרדי.. אני לא מתיימרת להקשיב אפילו ל 10 אחוז בשלב הזה, אבל מה שיש לי לומר הוא שזו קתדרלה מפוארת וענקית שלא ראיתי כמותה מעולם.  יש בה כמויות מטורפות של זהב ושל קישוטים… יוצאת דופן.

חזרתי לקשב כשהגענו לציור הסעודה האחרונה.

מייקי מסביר שבכוונה תחילה שולבו בציור מאפיינים מקומיים של פרו, כדי ליצור גשר מקרב לנצרות החדשה לאוכלוסייה.

המאפיין המרכזי הוא כמובן הקוי (השרקן) שניתן לראות אותו במרכז השולחן, אבל יש בציור עוד מאפיינים כמו מיץ צ'יצה chicha סגול במקום היין – משקה מקומי שמופק מתירס ופופולרי גם היום וכמו הלחם העגול של קוסקו שראינו בשוק היום – שנמצא בידו של ישו.

עוד קצת בקתדרלה הענקית וסיימנו – בשעה 15 במקום 13…

עשינו המון היום ושמענו הרבה דברים מעניינים אבל התיכנון של הסיור לא מצטיין בהיגיון רב, זה לא מעשי לדחוס כל כך הרבה ברצף וזו הסיבה שחרגנו מהזמנים בהרבה ודי הותשנו.

מדד הכוכבים לסיור עירוני בקוסקו

אני 4 ("מתיש מדי")  בן הזוג 4.5 ("אהבתי יותר את Saqsaywaman ופחות את שלושת האתרים שלידו")  פיקאצ'ו 4  ("היה קשה להבין את המדריך אבל היו מקומות מעניינים")

אז מה עכשיו??

גוועים ברעב, הייתה לי הזמנה למסעדת Morena Peruvian Kitchen הידועה בקוסקו לשעה 1430.. חשבתי שלקחתי מעל ומעבר מרווח ביטחון מסיום הסיור… אבל כמובן שלא הגענו.

הקתדרלה סמוכה למסעדה אז החלטתי בשעה מאוחרת כזו לנסות ולהגיע בלי הזמנה מראש…

גם בשעה כזו זה הצריך המתנה של חצי שעה, אבל קיבלנו שולחן!

אכלנו טוב, דגמנו בעצמנו את הצ'יצ'ה מוראדה הסגולה Chicha Morada – זה משקה לא אלכוהולי המופק מהתירס הסגול (פיקאצ'ו אהב, אני פחות) , כך הוגש הגוואקמולי :

המסעדה משקיפה בצורה מושלמת על פלאזה דה ארמאס, אם אתם מזמינים מקום מראש (כדאי מאוד) בקשו מיקום ליד החלון

לאחר ההתאוששות התפנינו לכמה משימות התארגנות שהסתיימו בתידרוך ערב לקראת הטרק מחר-  אינקה טרייל בדרך למאצ'ו פיצ'ו.  בחרנו בטרק מקוצר של 2 ימים (למעשה זה יום אחד במסלול וביום השני נכנסים לתוך מאצ'ו פיצ'ו) , גם פה הזמנתי מ AB Expeditions, טרק בקבוצה קטנה. זו ההזמנה הראשונה שעשיתי לקראת הטיול, חודשים רבים מראש כדי שתהיה זמינות לכל הכרטיסים הנדרשים.

התידרוך התבצע במשרדים של החברה, במדרחוב נחמד באמצע הדרך בין פלאזה דה ארמאס למלון שלנו.

שוב הבנו שהקבוצה הקטנה תהיה רק אנחנו, הטיול הפך לפרטי עם המדריך חיימי. אין תלונות!!

מבחינתי לא היה שום דבר חדש בתידרוך אבל לבני המשפחה זה היה יותר מועיל.

כבר ערב אבל צריך להתארגן לאיסוף המוקדם מחר.

עברנו בסופר הנחמד שלנו מול השוק Orion supermarkets UNION להצטיידות בלחמניות ובגבנ"צ, מה שעובד לנו הכי טוב במקום ארוחות הבוקר בשקית, קנינו גם קצת מוצרים לארוחת ערב מהירה ומאולתרת בחדר, וקדימה לארוז את התיקים הגדולים, לארוז את המזוודות ולהפקיד בקבלה… וסופסוף גם לישון קצת (איסוף ברבע לארבע!)

המשך ל –

פרו יום  10 – אינקה טרייל

חזור ל –

פרו יום 8 – לגונת יומנטאי

פרו – רקע