בוקר טוב, אנחנו קמים די מוקדם למרות הכל, צריך לאכול ארוחת בוקר משובחת במלון לפני שניכנס למאצ'ו פיצ'ו לכמה שעות טובות.

ב 7 חיימי מגיע ואנחנו הולכים לתחנת האוטובוס, או יותר נכון לתור של תחנת האוטובוס. תוך כדי העמידה בתור באים פקחים לבדוק את הדרכונים והכרטיסים.

תוך כדי ההמתנה חיימי נותן לי את כרטיסי הרכבת חזור, אנחנו חוזרים באופן עצמאי בלעדיו. ומה עם כרטיסי האוטובוס?  "אני אתן לך אח"כ".  ברמת חוסר האמון שלי בתיכנון הזמנים שלו לא הבנתי למה הוא לא נותן לי… הם לא מוכנים אצלו?  אבל ענין של מנטליות… הוא לא חושב שצריך להסביר, ואני לא מאה אחוז רגועה כשאני רואה שבעצם אי אפשר לסמוך על ניהול הזמן שלו. אבל אני מתאזרת בסבלנות.

45 דקות המתנה לאוטובוס חלפו (חדי העין יבחינו שכבר מתחיל להצטבר לו עיכוב ביחס להערכות של חיימי…).

מגיעים למאצ'ו פיצ'ו, לפני שנכנסים לעוצר שירותים בפנים כדאי להיכנס שוב – עוד תור (ועוד עיכוב)

ורק עכשיו חיימי נותן לי את כרטיסי האוטובוס חזור – ההסבר הפשוט שהבנתי לעצמי כעת הוא שהם היו מודפסים על אותו דף של הכרטיסים הלוך… לפחות פה היה הסבר פשוט…

בדיקת דרכונים נוספת ואנחנו נכנסים.

היום בתוכנית :  המסלול הפנימי של המאצ'ו פיצ'ו – circuit 3 B  (אתמול עברנו במסלול התצפית שהוא מסלול 1, מי שמגיע רק פעם אחת למאצ'ו פיצ'ו ולא בפעמיים נפרדות ישאף לרכוש כרטיס שמשלב גם תצפית וגם מסלול פנימי – מסלול 2 שהוא המבוקש ביותר).

אנחנו מתקדמים רק קצת, הופתעתי שגם מפה התצפית ממש לא רעה…

(הבטחנו לחיימי שהיום נשתף פעולה ונלבש את החולצות שקיבלנו… אז הנה כולנו בתלבושת אחידה)

בנקודה הזו העניינים המשיכו להיות מוזרים קצת.. חיימי לא זז מילימטר ולפחות חצי שעה דיבר על כל ההיסטוריה של ממלכת האינקה. סיפר באופן כללי כאילו יש לנו את כל הזמן שבעולם.

אז מה היה פה במאצ'ו פיצ'ו?

זו עיר שבנה אותו שליט אינקה מפורסם פאצ'אקוטי שהזכרתי באתרים הארכיאולוגיים של קוסקו, היא הייתה אחוזה שלו וגם כמובן כללה מקדשים.

חיימי סיפר שפאצ'אקוטי הורה לשרוף ערים כדי שהספרדים הכובשים לא ייהנו מהן. גם היערות וכל הדרכים למאצ'ו פיצ'ו נשרפו והעיר ניצלה מהספרדים.

האם זו העיר הכי חשובה? לא בטוח בכלל… לא גרו בה כל כך הרבה אנשים, רוב האנשים שגרו בה היו אלה שתיחזקו אותה, וכמעט לא נמצא בה זהב או כסף.

החוקר שמצא את מאצ'ו פיצ'ו הוא Hiram Bingham, הוא השתמש בעצמו בפרקטיקה של שריפה של כל מה שגדל מאז מסביב וכך התגלתה העיר עצמה. אנחנו תוהים אם היום היו נותנים למישהו לחקור בצורה כזו…

בשלב מסויים נאלצנו לרמוז לחיימי שכדאי להתקדם ולא להישאר באותה נקודה כל הזמן.. שנספיק לראות את האתר עצמו, כדאי, לא???

המשכנו למקדש הכי ידוע בעיר – מקדש השמש כמובן.

אתם יכולים לראות פה כמו במקדש השמש בקוריקנצ'ה שהקיר מעוגל – כמו השמש.

ואפשר לראות את החלונות המפורסמים.

האינקה ידועים בידע האסטרונומי הנרחב שהיה להם, והם  תיכננו שהשמש מההרים תגיע בזריחה לחלון של מקדש השמש (בתמונה) בדיוק ביום הקצר ביותר -ה 21 ליוני – יום האינתי ראימי.  היום הזה וכניסת השמש לחלון סימנו את תחילת השנה החקלאית.

במקדש יש חלון נוסף המכוון אל מול שער השמש Inti Punku – אותו שער באינקה טרייל ממנו הגענו אתמול – האור ממנו יגיע בשקיעה למקדש השמש ביום הארוך ביותר ה 22 לדצמבר. ביום הזה השמש נחשבה בשיאה – לכן היום הוא הארוך ביותר.

המשכנו הלאה בעיר, ראינו מקדש עם שלושה חלונות (ברור ששלושה) ורחבת ענק שבה התכנסו.

וכמו שאתם מבינים הזמן חלף אבל אוטוטו צריך להגיע לטיפוס שלנו ל Huayna Picchu ורצוי גם להיות מוכנים פיזית לזה.

גם פה היה צריך לנהל את חיימי, הצענו שנשב בצד, נאכל קצת חטיפים ונשתה מים לפני שאנחנו מתחילים את המסלול ובזמן הזה חיימי ימשיך לספר לנו.

האם מותר לאכול בתוך מאצ'ו פיצ'ו?  היה קשה לקבל תשובה פורמלית, ככל הנראה מותר לאכול משהו בקטנה ובעיקר אם לא רואים אותך…  זה לא המקום לפצוח בסעודות.

וזהו נגמר הזמן, הגיע ה Slot  שלנו לעליה על ה Huayna Picchu, אחד המסלולים הכי מבוקשים שיש,  שהמקומות אליו נחטפים חודשים מראש. רק לנו יש כרטיסים ומפה והלאה ניפרד מחיימי ונמשיך עצמאית.

האם הספקנו את כל מה שכדאי לראות במאצ'ו פיצ'ו? ברור שלא,  למשל לא הגענו למקדש הקונדורים.

האם התיכנון של חיימי היה הגיוני?  ברור שלא

האם יכולנו להספיק לחזור לשער, ללכת לשירותים ולחזור פנימה עוד חצי שעה הליכה? ברור שלא.

אין לי הסבר להצעות הלא הגיוניות שלו, ומאחר שלא כל יום אנחנו פה, אתם לא תתפלאו לשמוע שהיה לי חשוב למצות את הביקור ולא לפשל ברגע האחרון.

אנחנו עומדים בביקורת ל Huayna Picchu ועוד הפתעה נעימה מחיימי – שימו לב אתם חייבים להגיע עד 14 חזרה לכניסה של מאצ'ו פיצ'ו, אחרת לא תספיקו לרכבת.

למה להגיד את זה בשנייה האחרונה לפני שעולים על ההר? אני יכולה לעלות יותר מהר ממה שאני יכולה?

תיכנון יותר הגיוני היה להגיע מוקדם יותר לבוטקה של הביקורת, כי כשהגענו היה תור, התחלנו את הטיפוס ב 11:10 כאשר יום קודם חיימי אמר שבטח יכניסו אותנו גם ב 10:45 – זה כמעט חצי שעה הפרש.

אני לא חושבת שכל זה נעשה בכוונה רעה כמובן. נראה לי יותר פערים בתרבות ובמנטליות – מה אומרים, מתי אומרים, איך מתכננים, האם מסבירים את הסיבה, והאם הסיבה שהציע לי לצאת מאוחר יחסית בבוקר הייתה בכלל תפיסה עקומה של "לעשות מה שביקשת" בלי להבין שאני לא אהיה מרוצה אם השעה הזו ש"בחרתי" תביא לכך שלא אספיק לבקר ביקור מלא באתר שהשקעתי כל כך הרבה כדי להגיע אליו.

גם את ההדרכה של חיימי במאצ'ו פיצ'ו לא אהבתי. הוא היה קשה להבנה ולא ממוקד בצורה ברורה במה שיש להראות ולספר. חבל כי אני בטוחה שיכולנו להנות יותר מהאתר הכי מפורסם בפרו…

אבל לא נורא, שאלה יהיו הצרות שלנו.

עכשיו אנחנו במסלול של Huayna Picchu, מסלול של 2 ק"מ בסך הכל עם 170 מ' תוספת גובה. חששנו ממזג האוויר החם היום אבל גילינו שרוב המסלול היה מוצל, זה מאוד הקל על העלייה.

הנתונים הם אולי של מסלול קצר, אבל בעין הוא נראה די גבוה… וצריך לעלות אותו במהירות.

קדימה נצא לדרך!!

הרבה מדרגות, אני משתדלת לא להתעכב אבל ברור שעשיתי לא מעט הפסקות. לקראת סוף העלייה מגיעים למדרגות דומות ל Monkey steps של האינקה טרייל, רק שעכשיו לפחות לא גשום…

הנה תתרשמו מהן

וסופסוף מגיעים לפיסגת ההר, ברור שכולם רוצים להצטלם….זווית אחרת מעל המאצ'ו פיצ'ו

אנחנו יורדים את ההר, וצריך לחזור בתוך המאצ'ו פיצ'ו לשער הכניסה.. זה אכן לוקח 25 דקות, בדרך אני רואה את כל מה שחיימי לא הספיק להראות ולהסביר לנו…כמו מקדש הקונדורים.

מגיעים לכניסה קצת לפני 14 – עמדנו בזמנים!

תור ארוך מאוד משתרך לאוטובוסים, אבל הוא רץ מהר.

אנחנו מגיעים ל Aguas Calientes , הולכים שוב למלון לאסוף את התיקים הגדולים (כי לתוך המאצ'ו פיצ'ו אפשר היה להיכנס רק עם תיקים קטנים ולא רצינו להפקיד שם). אין זמן להתעכב, ממשיכים ישירות לתחנת הרכבת שלנו, לתפוס את הרכבת חזור ל Ollantaytambo.  גם פה התיכנון היה צפוף מדי ולא ריאלי (אם כי זה נקבע כבר מזמן על ידי המשרד), כי בע"פ חיימי עוד טען שיהיה לנו זמן לארוחת צהריים, לנוח.. מה פתאום. שום קשר למציאות.

מבט אחרון לעיירה הזו שיושבת על נהר, ולגשר המנעולים שגם בה יש באופן לא מפתיע

הכניסה לתחנת הרכבת היא דרך קניון-שוק גדול.. פה חיים מהתיירים אז עד הסוף. אף פעם לא ראיתי דבר כזה, אבל האמת שאין לנו זמן להתעכב בשוק.

חיימי כבר לא איתנו וזה לא הכי ברור איפה ממתינים לרכבת שלנו, ההמולה במקום רבה.

אבל עם קצת עזרה מפקחי הרכבת אנחנו מסתדרים ומחכים לרכבת שלנו במקום הנכון.

לדרך חזור הזמנתי מקום ברכבת תיירותית משודרגת – vistadome. היא מתהדרת בחלונות 360 מעלות (כלומר גם בתקרה) כדי לראות את הנוף מכל הכיוונים, יחד עם מופעי בידור וכיבוד.

אנחנו יושבים סופסוף לנוח במקומות שלנו ברכבת.. היה יום לא קל עד עכשיו!

וזה הזמן קצת לצחוק על עצמי כי באמת שכל דולר שהוצאתי על ה"שידרוג" היה מיותר. הבכור אמר לי שזו מלכודת תיירים אבל המלצה אישית שקיבלתי ממישהי שנסעה ברכבת הזו גרמה לי להוסיף את השידרוג ברגע האחרון.

אז לא.. זה מיותר…

הנוף הוא אותו נוף , הפעם קיבלנו את הצד הפחות יפה, כנראה כי הוספנו די ברגע האחרון. עדיף לשבת בצד ימין בכיוון חזור.

הכיבוד – מגוחך לקרוא לזה כיבוד.. משהו ברמה של חטיף תעשייתי ותה.

המופע – אותנטי הוא לא, פתאום הופיעה דמות מחופשת שרקדה עם חלק מהתיירים ממש לדקות ספורות, הנה שכנתי לספסל נבחרה לרקוד, אמריקאית כל כך נחמדה.. היא חשבה שצריך לנחם אותי שלא רקדתי והבטיחה לי שבפעם הבאה אני אלך לרקוד.

בסוף הריקוד נחשף הרקדן המקצוען – מדובר היה בפקח של הרכבת. מולטי טסקינג מרשים.

המשך התוכנית – הפקח הוא גם דוגמן, וגם הפקחית, מנסים לדגמן ולמכור בגדים מאלפקה (תוצרת sol alpaca)

בקיצור פתטי!

אנחנו מגיעים ל Ollantaytambo שם מחכה לנו נהג מונית שזכור לי עד היום, בחור שממש משקיע ומנסה ללמוד אנגלית ולהשתדרג כדי שיוכל להיות בעתיד מדריך תיירים. הדרך ארכה כשעתיים והיה לנו הרבה זמן לפטפט..  הוא הביא אותנו עד למלון, סוף להרפתקה של יומיים!

מדד הכוכבים למאצ'ו פיצ'ו

אני – 4 לעיר, 4.5 ל Huayna Picchu ,  בן הזוג  – 4 לעיר ("היה יותר עם מדריך טוב יותר"), 4.5 ל Huayna Picchu , פיקאצ'ו – 4 לעיר ("יפה ומרשים אבל לא מוסיף הרבה על אתרי האינקה טרייל"), 5 +  ל Huayna Picchu

המשך ל –

חזור ל –

פרו יום  10 – אינקה טרייל

פרו – רקע