בוקר טוב לנו!

היום בתוכנית אחד המסלולים הכי הכי של איזור קוסקו, הר הצבעים כפי שקוראים לו הישראלים או Rainbow mountain. או כמו שקוראים לו בפרו  – Vinicunca.

מסלול ב"איזור קוסקו" – אבל כפי שכבר הבנתם מדובר בהגדרה רחבה מאוד של איזור..הנסיעה להר אורכת כשלוש שעות.

זה טיול שתכננתי בהתחלה כטיול בהדרכה בקבוצה ואפילו הזמנתי את הסיור לפני הנסיעה, אבל תוך כדי הטיול שלנו בפרו ולאחר הניסיון הטוב שלנו בלגונת יומנטאי, החלטנו שאנחנו מעדיפים להיות חופשיים לנפשנו במסלול ולקחת הסעה בלבד של Taxidatum , וכך ניצלתי את אפשרות הביטול של AB Expeditions

כמה טיפים  –

נודה על האמת, ההר הזה מאוד מאוד מתוייר. ככל שתגיעו מוקדם יותר יהיה פחות עמוס.

הפופולריות של האתר בקרב התיירים הביאה להתפתחות סיורים משולבי טרקטורונים, – לפעמים לכיוון אחד. בסיור טרקטורונים שבדקנו הייתה מגבלה משמעותית על הזמן המוקצה לביקור בהר עצמו בשל הצורך להחזיר את הטרקטורונים – בעיני חיסרון משמעותי, כדאי לברר מה התוכנית בסיור שבוחרים. אבל כמובן זה מאפשר הנגשה מסויימת של מסלול בגובה משמעותי למי שפחות בכושר.

במסלול עצמו יש אפשרות לעלות עם סוס (יחסית רגוע ובהובלה אישית) וראיתי גם הרבה אופנועים, כנראה שגם זו אופציה.

יש סיורים שכוללים את העמק האדום הצמוד  – כדאי!!

ולסיום – יש עוד "הרי צבעים" כנראה לא פחות יפים מהמקורי!  Palccoyo Rainbow Mountain שנחשב קל וגם זו אופציה למי שקשה לו, ו Pallay Punchu Mountain.  אני בכל זאת העדפתי ללכת להר הכי פופולרי.

ואחרי כל ההקדמות נחזור לסיפור.

את הנהג הזמנתי ל 4 בבוקר… זו שעה סבירה ומקובלת לגמרי לנסיעה הזו, אבל ידעתי שזה לא "הכי מוקדם" (הסיור של AB Expeditions יוצא ב 3 בבוקר…).

בשתיים וחצי פיקאצ'ו מגיע לחדר שלנו… כאב בטן.

נתתי לו קל בטן יחד עם הרבה אמונה וקיוויתי שאחרי שלוש שעות מנוחה ברכב יקום כמו חדש.

הנהג מגיע בארבע ואנחנו מתחילים בנסיעה, כמו תמיד מנסים להשלים שעות שינה.

בשלב מסויים אני מתעוררת לפני כולם ומגלה שהגענו לדרך פשוט מהממת… אף אחד לא סיפר לי שיהיה ככה!

הרים מושלגים, שדות, אלפקות…

בסופו של דבר אנחנו מגיעים, מתארגנים לקור הצפוי פה בשל הגובה אבל האמת – לא קפוא כמו שחששנו.

אנחנו אוכלים את הסנדביצ'ים האהובים שלנו ויוצאים לדרך.

אז מה צפוי פה – המסלול הכולל את העמק האדום הוא באורך 8.2 ק"מ, עם 450 מ שינוי גובה. ניווט פה. לכאורה לא כל כך אתגרי אבל כמו תמיד משפיע פה אפקט הגובה, ולא סתם חיכיתי עם המסלול הזה עד לסוף התקופה בקוסקו. התחלת המסלול בכ 4600 מ' גובה, וסיום בלא פחות מ 5000 מ'.

פיקאצ'ו התאושש מכאב הבטן שלו (איזה מזל) ואנחנו מתחילים ללכת, אבל אי אפשר בלי לצלם את נשות האיזור מובילות סוסים, וראו חלק מההרים המושלגים ברקע…

היום אני מלאה במוטיבציה שעכשיו אצליח ללכת את כל המסלול ולא אקח סוס. הרי עוד מעט אנחנו עוברים לאיזור הוארז ושם בלאו הכי אין סוסים.. רציתי להרגיש שאצליח גם את המסלולים של המשך הטיול. ואני הרי כבר כל כך הרבה זמן לוקחת את כדורי הגובה…

לידי עוברת תיירת שאחת הנשים מובילה על סוס. ראו את כיסוי הראש של האיזור הזה – בהחלט דומיננטי! 

מיותר לציין שבשביל הנשים האלה העלייה במסלול היא כלום ושום דבר, הן אפילו לא יתנשפו לרגע ויעלו בשיא הקצב. ובקפקפים.

אבל אני ממשיכה בשלי, הולכת בכיף שלי, אבל… גם כמובן עושה הפסקות התאוששות.

פתאום מתקרבת אלי חבורה של בנות, כולן בלבוש המסורתי. הן מחייכות אלי ביוזמתן ואומרות "HELLO"

אני ממשיכה עוד קצת ומי מגיע מולי?

איש. עם סוס.

נשברתי.. כמו תמיד הסתכלתי בשעון ובקצב והבנתי שאף אחד לא יחכה לי כל כך הרבה.

ומה יהיה במסלולים בהוארז?  כשנגיע לגשר נחצה אותו, מה לעשות.

אני מסמנת לאיש והוא שמח לשנות כיוון ,מעלה אותי על הסוס וקדימה.

זו הייתה הרכיבה הכי קלה מכל חוויות הרכיבה שלי. מסלול קל חלק ומישהו שמשגיח על הסוס.

גם הוא כמובן הולך בלי בעיה את המסלול, בקפקפים המסורתיים שנקראים אוחוטה (Ojota)

הסוס מביא אותי קרוב להר הצבעים אבל משאיר לי קטע תלול שהוא לא יכול לעלות. 80 סול ושלום.

לא נורא, אני מבסוטה שהתקדמתי. בהתאם לתיירותיות היתר של המסלול לא חסר פה מוכרות ואני קונה קפה דלוח ופושר ממיחם אצל אחת המוכרות שיושבת שם עם הילדה. קפה דלוח ופושר אבל ראשון להיום!  אז עדיין אחלה.

הילדה יושבת , משחקת בבקבוק שתיה ריק…  נתתי לה מהשוקולד שלי (כן כן אתם רואים שלא חסרו צ'ופרים בתרמיל) והמשכתי הלאה, לאט לאט לאט

הנה עוד מוכרת על שביל העליה

אבל העיקר שאני מוקפת בנוף מדהים מכל הכיוונים.. אז מה אכפת לי לעצור לצלם כל רגע. את התחושה הזאת אי אפשר להעביר בתמונות.

זה שביל העלייה בדרך להר

תוך כדי מגיעים בן הזוג ופיקאצ'ו (שכמובן לא עלו על סוס) ואנחנו מסיימים בנקודה הקלאסית של הר הצבעים.

יש פה עוד לא מעט מוכרים, ויש גם תור לא קצר בכלל להצטלם!… כולם כולם רוצים להצטלם בפוזה האינסטגרמית הידועה עם הר הצבעים.

אבל – אם מצטלמים עם אלפקה…(ונותנים טיפ)….התור מינימלי ביותר… אז הלכנו על זה!

אבל זה לא הכל, אל תתעצלו לעלות הלאה עד לנקודה הכי גבוהה!

אני עולה.. הנה עוד מבט מטה (ללא האנשים בתחתית ההר..כמו שהבטחתי מדובר באתר עמוס וצריך לקחת את זה בחשבון)

יש נופים מדהימים לכל הכיוונים, בדרך מחכות עוד הרבה אלפקות בכל מיני זוויות . פה אפשר לראות את המרחק שלנו מהנקודה ה"אינסטגרמית" וגם כמה אנשים נמצאים שם.

בסופו של דבר אנחנו מגיעים לפיסגה. נחים, מסתכלים לכל הכיוונים, והאמת שפה כבר קר ואני שולפת את הכובע החם! אז היה כדאי להצטייד….

הנה הבנות החמודות על רקע ההרים המושלגים, ממול להר הצבעים

ופתאום.. מישהו פותח רמקול גדול באמצע ההרים, ומתחיל מופע ריקוד של הילדים!  ביניהן – הבנות הללו כמובן

מוזמנים לצפות בריקודים ביוטיוב,  הם בהחלט יועדו למטרות פרנסה ואיסוף טיפים מהתיירים, והשתמשו לצורך כך בילדים

ויש גם בנים

אז כן, תחושה קצת ממוסחרת אבל הנופים כל כך מדהימים ששום דבר לא פוגם לנו בחוויה.

ויש גם אלפקות שמסתובבות פה ושם

אנחנו ממש מתקשים להיפרד מהמקום, מנסים עוד כמה פוזות… למעלה על ההר יותר אפשרי למצוא נקודות לצילום בלי אנשים

אבל מה לעשות.. נשארנו פה די הרבה זמן (ואיזה מזל שלא הגבילו אותנו כמו בסיור הטרקטורונים!!) , ואנחנו עוד רוצים לראות את העמק האדום.

אנחנו פונים בצומת אל העמק. בכניסה – עוד תשלום נוסף על התשלום של הר הצבעים, לא משהו שיפיל אתכם.

גם העמק האדום מרהיב ביופיו וממש ממליצה לא לפספס!

המסלול המתוכנן מראה לנו סגירת לופ בירידה מהעמק האדום לחנייה כלומר חזרה בדרך אחרת מאשר באנו בה. אבל במציאות… מוזר אבל אני לא רואה אפילו מטייל אחד הולך לכיוון שהמפה מראה.

באות קבוצות מטיילים, אבל אפשר לראות באופק שיש כל מיני ריכוזי טרקטורונים בכיוונים שונים, והם הולכים לטרקטורונים שלהם.

אני פוגשת ישראלים בקבוצה ושואלת אותם לגבי הדרך במפה – אין להם מושג אבל הם מגייסים לעזרה את המדריך שלהם, ועוד אחד, אף אחד לא מכיר את הדרך הזו. הם מצביעים לי על שביל אחר אבל הוא לא מופיע אצלי בניווט .

הבנות החמודות הגיעו גם לפה והתיישבו לידי

אני משנה תוכניות.. לא נלך בלי מפה וניווט ויותר בטוח ופשוט לחזור קצת אחורה ולהתחבר לדרך שממנה עלינו להר הצבעים.

זה לא האריך בצורה משמעותית את המסלול להערכתי, וכך עשינו וירדנו את כל הדרך.

לקראת הסוף פרידה מהסוסים ומהנופים של תחילת המסלול

ואנחנו חוזרים לנהג שהמתין לנו, ומתחילים בדרך הארוכה חזור לקוסקו.

היה יום מהמם!  ידעתי שיהיה יפה אבל לא ידעתי עד כמה!

מדד הכוכבים להר הצבעים

אני 5 +  בן הזוג  5+   פיקאצ'ו 5

אנחנו מתארגנים במלון ויוצאים לארוחת ערב אחרונה בקוסקו.. במסעדה אורגניתfarm to table  שנקראת Organika ומבוססת על תוצרת מגידול עצמי ממשק באיזור אורובמבה.

מסעדה לא זולה, נראה שמכוונת בעיקר לקהל האמריקאי, היה טעים.

בדרך מהמסעדה אנחנו עוברים כמו תמיד בפלאזה דה ארמאס , הפעם היא מלאה מפה לפה…המוני אנשים, כבר חששתי שיש הפגנה או משהו בסגנון. אבל לא –  מסך ענק מוקרן על גבי הקתדרלה וכולם צופים במשחק כדורגל בקור!

אנחנו עייפים מאוד, מונית קצרה למלון ולילה טוב!

המשך ל –

חזור ל –

פרו יום  14 – העמק הקדוש הקלאסי

פרו – רקע