פרו יום 19 – לגונה פארון – סיפור לפני הטיסה

בוקר טוב, בוקר באיזי…

ידעתי שנהיה עייפים מלגונה 69 ותכננתי לנו יום לא קשה.

לגונה פארון בתוכנית היום. זה לא באמת מסלול – אפשר ליהנות גם בלי ללכת מטר,

ואפשר גם לעלות לתצפית (שווה!) במסלולון ממש קצר.

גם לגונה פארון קרובה הרבה יותר לקאראז מאשר להוארז, שעה וחצי לכיוון במקום שלוש שעות! זה היה שיחוק רציני הלינה הזו בקאראז…

הזמנתי לנסיעה את נהג המונית שלנו, זה שהזמנתי ממנו את הנסיעה מהשדה. לא צריך פה ממש רכב רציני או מדריך.

קבעתי איתו רק ל 11 בבוקר, רציתי התחלה מאוד רגועה ליום הזה.

אבל כמובן שאני התעוררתי בשש, ובן הזוג ופיקאצ'ו ב 8-9… מה חשבתי לעצמי.

בהוסטל אין ארוחת בוקר, אבל יש מטבח משותף ואנחנו אוכלים מקניות הסופר שלנו.

ואת שאר הזמן העברנו בשלל ליטופים לשריתה הכלבה שמאוד מאוד אהבה את בני משפחתי. בכל זאת הייתה לי אינטואיציה טובה לגבי ההוסטל הזה!

לבסוף הגיע הנהג שלנו. רכב ממש קטן קאיה פיקנטו, חגורת בטיחות תקולה, אבל יצאנו…

הנסיעה ארוכה ומאובקת, עוברת באזורים כפריים ויפים, בסופו של דבר בקצב של הקאיה פיקנטו לאחר שעתיים הגענו לשפת לגונה פארון.

וכבר מהחניה נשקף הנוף המהמם הזה…

בכל זאת, יש פה מסלול עלייה לתצפית, אז אנחנו עולים . רק 1.9 ק"מ, 130 מ' . התחלת המסלול ב 4200 מ' בעלייה יחסית תלולה שמתמתנת, בהמשך יש בולדרים שצריך לעבור ביניהם.

אבל הנוף משם.. וואו וואו וואו

צבע טורקיז לא פחות מלגונה 69, פשוט מהמם!

בגלל שיצאנו רק ב 11 הגענו בשעה שכל הקבוצות מהוארז כבר עזבו את המקום, והיה לנו את התצפית כמעט רק לעצמנו… איזה כיף!!

אנחנו מצטלמים כמובן מכל הכיוונים ובכל ההרכבים, ופיקאצ'ו מוצא עוד מטייל לדבר איתו, הפעם גרמני בן לאמא מפרו, ופיקאצ'ו מתאמן בגרמנית שלו… תוצר של דואלינגו בלבד למי שמכיר.

אנחנו יורדים מטה, והולכים לראות את הלגונה יותר מקרוב, למרות שברור שהתצפית הכי יפה היא למעלה.

למטה המים פחות טורקיזיים, ככה זה תמיד כשמתקרבים אליהם… יש פה קייאקים וסירות משוטים, אבל המפעילים כבר הלכו להם יחד עם הקבוצות מהוארז, ובכל מקרה זה לא מה שרצינו לעשות פה (טראומה מתמשכת מאז התהפכתי בקאנו בארה"ב עם פיקאצ'ו שהיה אז בגיל 5-6 ,ועוד לקחתי איתי את כל הדרכונים. טיפ – DONT)