בוקר טוב! הגיע הזמן למסלול הכי הכי מפורסם באיזור –לגונה 69 !

מסלול מפורסם ביופיו.. אך גם מפורסם באתגריות שלו…

היה לי מאוד חשוב לא לפספס את המסלול ולכן שיבצתי אותו בתחילת השהות שלנו, על כל צרה שלא תבוא. על מבחר מסלולי היום באזור אפשר לקרוא פה ועל הטרק הכי מפורסם הוואי ווש פה.

קבעתי סיור פרטי עם מדריך, כדי לעשות את המסלול בקצב שלי, למרות שהמסלול בסך הכל מאוד פשוט לניווט (הסעה צריך בכל מקרה). התשלום היה 180 דולר לכל היום לכולנו, עם יציאה מ Caraz, "רק" שעה וחצי לכיוון במקום 3 שעות לכיוון בקבוצות המאורגנות מהוארז. המחיר גבוה בהרבה מהמחיר של הקבוצות, אבל עדיין נגיש ביותר וכמובן נתן לי שירות ברמה אחרת לגמרי.

בדקתי חברות שונות, כיום למיטב הבנתי לא ניתן להגיע ללגונה 69 ללא "חסות" של חברת תיירות כלשהי שקיבלה הרשאה לכך. לא עם כל החברות היה נעים ונוח לתקשר, ולא כולן רצו לבוא ל caraz, בחרתי בחברת Turismo Exploring Peru.

בשש בבוקר ויקטור הבעלים של החברה התייצב בהוסטל. עכשיו לא שיא העונה, והוא פנוי יותר להדריך בעצמו.

אנחנו יוצאים לדרך…

ארוחת בוקר?  טוב למה לא… איך אפשר לפתוח את היום בלי תה קוקה  (המקום נקרא Tullpa Rumy Lodge)

ואפילו פה כבר מתחילים להנות מהנופים של ההרים המושלגים מסביב…

הדרך הלאה מתחילה להיות קצת יותר משובשת. אנחנו עוצרים ממש ליד לגונה ידועה שלא מצריכה שום הליכה אליה – זו הלגונה הראשונה מצמד לגונות Lagunas del Valle Llanganuco והיא נקראת Chinancocha. ויקטור מסביר שמשמעות השם בקצ'ואה היא "רגל של אשה".

הלגונה מקסימה בצבעי טורקיז… מדהימה

ממשיכים בנסיעה לאורך הלגונה השניה, היא גדולה יותר ולכן ברור שהיא "רגל של גבר", אבל גדול יותר זה לא אומר יפה יותר.. ממש לא ואין פה את הצבע הטורקיזי למים.

אנחנו ממשיכים עד לפתח השמורה, חונים ומתחילים ללכת.

אז מה עומד בפנינו?  כ 14.2 ק"מ, 726 מ' שינוי גובה, אבל זה לא הכל…

כמו תמיד הקושי נובע גם מהגבהים. התחלת מסלול ב 3900 מ' וסיום ב 4600 מ'. ניווט פה.

ההתחלה די פשוטה… ומקסימה גם היא, והיום שלנו במזג אוויר מושלם

אנחנו מתקדמים במסלול המישורי בשלב זה

בתמונה אחד ההרים הגבוהים המושלגים  – מעל 6000 מ', ויקטור מסביר שאלה תי פסגות של אותו הר

פה ושם מסתובבים פה פרים כמו זה

ולאט לאט מתחילה להצטבר לה העלייה…

בדרך אנחנו כבר רואים את הקרחון האדיר ואת המפל שזורם ממנו

ויקטור מתחיל להבין שזה יהיה יום ארוך.

אבל הוא המדריך הכי סבלני שיש. מחכה כל פעם שאסדיר נשימה ולא מאיץ בי.

בשלב מסויים הוא מציע – אולי אעזור לך עם התיק?

לא מיהרתי להסכים אבל הוא התעקש… אז אוקיי הסכמתי, אולי זה יעזור…

ממשיכים לעלות. לאט לאט עם הפסקות.

בדרך יש לגונה קטנטנה laguna Consuelo, עוד סיבה לנוח ולנשנש משהו.

ידעתי שהעלייה הכי משמעותית מחכה לי בסוף המסלול.

בדרך – עוברים חבר'ה ישראליים צעירים. כיף לדבר איתם על הדרך.

אני מתחילה להאמין שבאמת אגיע לסוף, זה משהו שממש לא הייתי בטוחה שיקרה… אמרתי לעצמי שמקסימום לפחות איהנה מחלק מהדרך. אפילו בן זוגי ופיקאצ'ו אמרו שבכל הטיול שלנו בפרו קטע המסלול הכי קשה הוא הסיום בלגונה 69.

אבל התמיכה השקטה של ויקטור לאורך כל הדרך הספיקה ו… I did it  !!!

איזה כיף לנוח בלגונה 69… והיא באמת מקסימה.

היו פה לא מעט ישראלים, כולל קבוצת פנסיונרים שעשתה את המסלול – הלוואי עלי בגיל 78 כמו אחד מהם!!

כמובן הצטלמנו מכל הכיוונים – זה ממש הצבע של המים, בלי שום פילטר או שיפור

נותרה רק עוד משימה אחת קטנה –  לרדת את הכל חזרה.. אבל זה כבר הרבה יותר פשוט.

וואו איזה יום!!  הגשמת חלום!

מדד הכוכבים ללגונה 69

אני 5  בן הזוג  4  ("אהבתי את לגונת יומנטאי יותר ו – ספויילר – גם את לגונה פארון")   פיקאצ'ו  4 ("אותן סיבות")

אנחנו מגיעים לקאראז, נפרדים מויקטור וגם מוסיפים לו עוד טיפ יפה, למרות שהוא הבעלים של החברה ולא סתם מדריך, אבל באמת שהוא עשה מעל ומעבר ואני ידעתי להעריך את זה.

יום ראשון היום והרבה מאוד מסעדות סגורות. ואלה שפתוחות נראות לא משהו.

אנחנו נעזרים בתושבים ומוצאים פיצרייה לא רעה בכלל, במחירים יחסית יקרים לקאראז אבל לא באמת יקרים… D'Chary Pizzería Artesanal.

חוזרים לגלידריה שלנו לעוד גלידה ב 2 סול

נדחסים בטוק טוק המקרטע עד להוסטל שלנו

ולילה טוב… הגיע הזמן לנוח!!

המשך ל –

פרו יום 19 – לגונה פארון

חזור ל –

פרו יום 17 – ברוכים הבאים ל CARAZ

פרו – רקע