בוקר טוב אחרון בהוארז, אנחנו טסים היום ללימה והפעם לא כתחנת ביניים אלא כיעד עירוני קצר, שיסיים את הטיול שלנו בפרו.
אנחנו אוכלים את ארוחת הבוקר המפנקת של המלון ויורדים ללובי להמתין למונית.
פתאום… תופים חצוצרות ומוזיקה מבחוץ… כבר התרגלנו שככה זה בפרו!
אנחנו פותחים את דלת המלון ומוצאים בחוץ עוד חגיגה דתית עם שירים וריקודים, בן זוגי מסתכל ואומר לי "סוג של הכנסת ספר תורה". מוזמנים להתרשם ביוטיוב.
עוד קצת המתנה ומגיעה המונית שלנו לשדה.
בקבלה הבטיחו לי שמדובר במונית גדולה, טוב נו לא בדיוק.. רכב בגודל רגיל לגמרי , אבל איכשהו אנחנו נדחקים ומצליחים לדחוס גם את כל המזוודות, קדימה לשדה התעופה של הוארז.
השדה קטן את זה ידעתי, אבל רק כשמגיעים לצ'ק אין מעכלים את עוצמת העניין.. ברור שהגענו מוקדם מדי. יש פה רק חברת תעופה אחת LATAM, ואין אפילו איפה לשבת ליד הצ'ק אין. ספסל – רק מחוץ לבניין. בסופו של דבר הגיעה הדיילת, והגענו להמתנה לבורדינג. למרבה הפלא – יש פה בית קפה למעוניינים.
הטיסה עוברת בקלילות, אנחנו נוחתים בלימה וגם פה הזמנתי לנו ואן גדול שיאסוף אותנו מהשדה – מ Taxidatum. בדרך… וואו… מתוך האוטוסטרדה אנחנו מביטי בחופי האוקיאנוס, כל כך שונה מהטיול עד עכשיו. היום שבת והחופים מלאים בגולשים, מצנחי רחיפה וסתם אנשים שבאו לבלות את שבת על החוף.
אז מה התוכניות שלנו בלימה : אנחנו נבלה פה היום (אחה"צ/ערב), מחר יום מלא ולמחרת בערב מתחיל המסע הביתה.
בלימה יש שכונות טובות יותר וטובות פחות. לא ניסיתי להיות מקורית והזמנתי מלון בשכונה של "כל התיירים" – שכונת Miraflores. יש פה שפע אדיר של מלונות בכל רמות המחירים, אני בחרתי במלון Casa Andina Standard Benavides , מלון ברמה טובה אבל לא מלון פאר, ויש כאלה הרבה בלימה. עוד טיילנו במרכז ההיסטורי של לימה (איזור plaza mayor) ובשכונת באראנקו Barranco, השכונה ה"אומנותית" של לימה. על לימה ניתן לקרוא בבלוגים המצוייניםAdventures of A+K, ThenWeWalked וגם OhLaLima, SheWandersMiles. ועוד נקודה אחרונה – לימה נמצאת בגובה 150 מ' בלבד… ממש כלום במונחי פרו. כך שבעיות גובה לא יהיו פה, ומצד שני – מי שמתחיל בלימה את הטיול לא מקדם את ההסתגלות שלו לגובה בשהות הזאת.
אנחנו מגיעים למלון ומתמקמים, זמן לאכול צהרים מאוחרת. אני בוחרת לאכול בשכונה, יוצאים מהמלון ומרגישים.. רגע זאת פרו??
כל הרשתות הבינלאומיות פה בשכונת מירפלורס.. תרצו סטארבאקס? מקדונלדס? למה לא.
הכל כל כך שונה משאר פרו… לא רואה בכלל נשים עם כובע או עם חצאית מסורתית.
הבכור מזכיר לי מרחוק שאני לא נמצאת כרגע בשכונה אותנטית אלא בשכונה בה מתרכזים התיירים, ולא ככה נראית כל לימה. צודק כנראה.
אנחנו בוחרים בסוג של פאסט פוד מקומי La Lucha Sangucheria ליד פארק קנדי. לא בדיוק פאסט פוד.. אבל בערך. מזמינים סנדוויץ" בשר עם גבינה צהובה וגוואקמולי – שילוב מנצח! מקבלים גם צ'יפס עבה חתוך ידנית, שונה מאוד מזה של הרשתות המוכרות. מאוד טעים, ויש גם צ'יצ'ה מוראדה סגולה לפיקאצ'ו… בכל זאת פרו.
אנחנו נמצאים ממש ליד פארק קנדי, הידוע בכינויו "פארק החתולים".
יש פה מגורים מפנקים לחתולים ושפע של אוכל. גן עדן של ממש, ונראה שהחתולים התמכרו לעניין ושכחו מזמן איך מתנהג חתול אמיתי…
הפארק המה אנשים ומשפחות שבאו לבלות פה את השבת. אנחנו לא התעכבנו הרבה, רצינו להגיע לשכונת באראנקו Barranco לפני השקיעה ותפסנו מונית לשם. יש גם רכבת תחתית באזור אבל לא התעמקתי בנושא התחב"צ.
השכונה ידועה בסטייל ובאומנות שבה, כולל הרבה מאוד גלריות וציורי קיר. למעוניינים כמובן שיש סיורים מודרכים מעמיקים, אבל בני משפחתי אינם מחובבי העניין כך שהסתפקנו בסיור עצמי.
אנחנו נתקלים בציור ראשון של הכוכב המקומי של השכונה בכל הנוגע לציורי קיר – Jade Rivera
ברדיוס די קטן הוא הקים כמה וכמה מוזיאונים/גלריות בתשלום, למשל Museo Jade Rivera או Galería Jade Rivera World וגם Jade Rivera Lab
אנחנו מגיעים לאחד מהאתרים המפורסמים של באראנקו – גשר האנחות Bridge of Sighs או בספרדית Puente de los Suspiros
כן, ממש אותו שם כמו הגשר המפורסם בוונציה. סוג של העתקה או כמו שיותר נעים לקרוא לזה "השראה".
כל האיזור מלא באנשים ובדוכנים, כנראה כי עכשיו שבת אחה"צ, אנחנו ממשיכים לתצפית שקיעה ב Mirador Catalina Recavarren
השמיים מהממים והתאורה מדהימה אבל השמש קצת מוסתרת על ידי העצים וזה חבל.. אם יש לכם רק שקיעה אחת בלימה אל תבלו אותה פה. טיפ – במקום יש גם מסעדות ובתי קפה שאפשר לצפות מהם בים.
עוד קצת ציורי קיר לפני שיחשיך –
מגשר האנחות אפשר לראות ציור קיר של אותו Jade Rivera, הוא מסומן בגוגל מפס Mural Martín Adán de Jade Rivera
בסמוך לגשר האנחות נמצא איזור מרוכז של ציורי קיר – בגוגל מפס Bridge with mural artwork
בני משפחתי מתחילים קצת לאבד סבלנות… ויש לנו עוד קצת זמן "להרוג" פה בשכונה לפני התוכנית החשובה של היום.
אז אנחנו מטיילים ברגל לכיוון אחר, ובמקרה מגיעים לשוק אומנות ואוכל קטן בפארק Alameda Roque Sáenz Peña.
מסתובבים קצת בשוק ולקינוח מבקרים בגלריה הידועה Dédalo, מקום מקסים אך יקר מאוד, לחובבי חפצים מעוצבים מכל הסוגים.
אז מהי התוכנית החשובה היום?
לימה ידועה בכמה מסעדות שזכו בתארים נחשבים כמסעדות הכי טובות בעולם.
ביניהן – Maido, Central, Kjolle ו Merito.
שלוש המסעדות האחרונות נמצאות בבאראנקו, ומציעות חוויה ייחודית, כל אחת בדרכה, לחובבי הז'אנר.
זה לא זול, בכלל לא, אבל אולי יחסית למסעדות מישלן אחרות בעולם יותר משתלם בלימה…
החלטתי שאני רוצה.
הפרטנרים שלי לא כל כך בעניין, אבל שיתפו פעולה.
ההזמנה בוצעה כמובן חודשים מראש, לאחר סיעור מוחות מתמשך עם הצ'ט, והמסעדה שנבחרה היא Merito. במקרה או שלא במקרה היא היותר זולה (או הפחות יקרה) מבין השלוש. עוד שיקול שהיטה את הכף הוא לא לבחור בארוחה סופר-ארוכה, לא צפיתי טובות בנוגע לסבלנות הפרטנרים שלי…
אנחנו קצת מקדימים, אבל מקבלים אותנו. השירות מפונפן כמו שאתם מצפים.
מקבלים את תפריט הטעימות, מודפס על נייר קלף שרוף, מזכיר לי את הצ'ופרים של המדריכות בבני עקיבא…
אפשר לקרוא אבל זה לא אומר שאפשר להבין! (יש לאייל שני עוד ממי ללמוד!)
הסועדים מסביב- תיירים כולם. אמריקאים ומהמזרח הרחוק. מי עוד ישלם סכומים מופרכים כאלה.
כל מנה זכתה להסברים ארוכים מהמלצרית. אני לא יכולה לומר שאחרי ההסבר מה זה ואיך צריך לאכול את זה הבנתי בכל מאת האחוזים אבל הנה כמה דוגמיות…
המנה הראשונה – עגבניה! אבל לא סתם עגבניה.. זו עגבניה שהתסיסו אותה בזהירות במשך שבוע. בפנים הצטברו הרבה נוזלים. הוראות הפעלה – להסיר את המכסה ולשתות אותם
כולנו מצייתים ו… הפתעה נעימה, זה ממש טעים.
ביקשתי מהמסעדה להחליף את כל פירות הים שבמנות, אנחנו פחות אוהבים. התוצאה הייתה שקיבלנו לא מעט מנות עם דג לבן, אבל לא נתלונן…
הנה אחת מהן
הדג הלבן מסודר בצורת ספירלה, הריבועים במסגרת אדומה הם סוג של ג'לי טבעי והכל שוחה ברוטב שקטונתי מלתאר. אבל זה היה טעים!
לאט לאט בני המשפחה מסכימים שבכל זאת זה אחרת פה… המנות זעירות כמקובל אבל הן היו טעימות גם להם.
עוד אחת מהמנות :
זהו דג טרוטה, מעליו סוג של תירס צעיר.. גם זה היה טעים.
היו עוד כמה וכמה מנות ולבסוף הגענו לכמה מנות קינוחים
הנה למשל קינוח שנקרא משהו כמו "לימון עם לימון" בעיצוב ביצת עין, היו מעורבים פה כמה סוגי ליים שונים גם בפירורים מסביב וגם בקרמים ואת הזיגוג החום מסביב יצקה המלצרית ברוב טקס.
ועוד קינוח – מצד ימין זו עוגה קטנה עטופה בדפדפים אכילים, הוראות הפעלה- לאכול עם הגלידה שבמרכזה קפה.
מקווה שהצלחתי להעביר את החוויה.
ונסכם שעד לשלב החשבון כולם נהנו למרות הסקפטיות בכניסה למסעדה…
יצאנו לרחובות באראנקו, ליל שבת והבילויים שם רק התחילו… אבל לא בשבילי. למי שרוצה -נראה שיש פה חיי לילה סוערים.
אנחנו תפסנו מונית חזרה למלון עייפים מאוד.
בסך הכל – היה יום מוצלח!
המשך ל –
פרו יום 25 – לימה : המרכז ההיסטורי, הפירמידה וטיילת מירפלורס
חזור ל –
