פרו יום 25 – לימה : המרכז ההיסטורי, הפירמידה וטיילת מירפלורס

בוקר טוב, בלימה אנחנו לוקחים את הזמן בבוקר…(סופסוף אפשר).

ארוחת בוקר במלון, יש מגוון בבופה אבל מה אין? אבוקדו! זו הייתה אחת מארוחות הבוקר הפחות אהובות עלי.. וכבר סיכמנו שלפעמים MORE IS LESS, מתגעגעת לארוחות הפשוטות של עמק קולקה…

אנחנו נוסעים היום למרכז ההיסטורי של לימה, שם נמצאים כל הבניינים "החשובים" סביב פלאזה מאיור (גירסת השם הספרדית לפלאזה דה ארמאס). יש גם החלפת משמרות היום (יום ראשון) אבל מסתבר שהיא לא בפורמט המלא בכל יום ראשון ואנחנו בכל מקרה לא כל כך בעניין.

מה כן? אנחנו הולכים לבקר במנזר סן פרנסיסקו Basílica y Convento de San Francisco de Jesús El Grande , חלק ממבנה הכולל גם כנסיה.

מה לנו ולמנזר? אנחנו בדרך כלל לא מאוד חובבים אתרים נוצריים.. פחות מדבר אלינו. אבל המנזר הזה הפך כבר לאתר תיירות מקובל ומסיבות די ביזאריות.

החלק המפורסם במנזר הוא הקטקומבות, שם נקברו אנשים במשך שנים , הם האמינו שאם יהיו קרובים יותר לכנסיה הם יהיו קרובים יותר לגן העדן. לאחר אי אלו שנים, לדברי המדריכה ב 1945 לקחו את העצמות העמידות ביותר – גולגולות ועצמות ירך וסידרו אותן במעגלים סימטריים.

הביקור במנזר בסיור מודרך בלבד, אבל סיורים יוצאים כל הזמן בשפות שונות. גודל הקבוצה – מי שבא בא, אצלנו הייתה קבוצה גדולה למדי והיה קשה להבין את המדריכה שדיברה מאוד מהר במבטא לא ברור בתוך כל ההמולה. חבל שלא עושים מערכת מסודרת של הזמנת סיורים מראש עם הגבלה על כמות האנשים בכל קבוצה.

בתחילה ביקרנו במנזר עצמו, כמובן אסור לצלם.

ראינו את הספרייה המרשימה, ובכלל כל המנזר מפואר ושווה ביקור גם בלי הקטקומבות. ראינו גם פה ציור של הסעודה האחרונה, גם פה צויר שרקן (cuy) כחלק מהסעודה, הנה תמונה מהרשת

בסופו של דבר הגענו לקטקומבות. קצת נרתעתי להיכנס.. טיפה קלסטרופובי אבל התגברתי. ואכן חיכו לנו כמובטח עיצובים שונים של העצמות, למשל סט מדפים עליהם מונחות גולגולות, וכמובן המעגלים המפורסמים. זה כ"כ הזוי שאין לי מילים לתאר.. לחשוב שדי לאחרונה, פחות ממאה שנים עברו מאז שאנשים לקחו את העצמות של כל כך הרבה גופות וטרחו לסדר אותן ככה.

תמונות להתרשמות מהרשת

https://en.wikipedia.org/wiki/Basilica_and_Convent_of_San_Francisco,_Lima

Orig. filename: "12381120/DSC02921.JPG"

בזאת הסתיים הסיור, ולמרות המוזרות של העניין – שווה ביקור

מדד הכוכבים למנזר סן פרנסיסקו

אני 4.5 ("הורדתי בגלל רמת ההדרכה") בן הזוג 5 פיקאצ'ו 3.5 ("הקטקומבות מרשימות אבל לא ניתן להבין את ההדרכה")

יצאנו מהמנזר, זמן לטעום את הצ'ורוס המפורסם. זיהיתי לפי התור. בחרתי בצ'ורוס ממולא ב ,manjar bianco גירסת פרו לריבת חלב. המילוי נדיב מאוד, המחיר זול מאוד, והבריאות.. בואו לא נחשוב על זה.

באיזור לא מעט חנויות מזכרות לתיירים. זה שהמחירים הרבה יותר גבוהים מאשר בקוסקו – על זה אין ספק.

אבל בכל מה שקשור להתמקחות ולפערי מחירים בין החנויות מדובר פה פשוט במערב הפרוע. נתקלנו בפערי מחירים אדירים בין החנויות, שיטת "מצליח". אם יש לכם מספיק זמן בפרו אין סיבה לקנות שום דבר במרכז לימה.

אנחנו מתקדמים לכיוון הכיכר המרכזית – פלאזה מאיור Plaza Mayor.

אבל לא חשבתם שיעבור עלינו יום ראשון בלי מצעד מכובד נכון?

זה נראה שבפרו רק מחפשים סיבה למסיבה…

המוזיקה מתקרבת אלינו, והפעם מדובר במצעד לרגל אירועי תיירות Expo Turismo.

מוזמנים גם להתרשם ביוטיוב פה ופה, תראו איזה קפיצות הרביצו פה…

אנחנו עוברים את פלאזה מאיור, כמובן גם פה יש מזרקה ובראשה טוטוריטו, בדיוק כמו בארקיפה, מאחור – הקתדרלה

ויש עוד קישוטים מיוחדים כך נראה לי לכבוד אירועי התיירות

אנחנו ממשיכים במדרחוב המפורסם Jiron de la Union, בדרכנו למסעדה ותיקה חביבה על המקומיים בלימה El Gran Bitute

המסעדה בנויה בצורה מאוד לא קובנציונלית, מחולקת להרבה מאוד חדרים פרטיים, שככל הנראה הוזמנו על ידי משפחות מקומיות לארוחה בסופ"ש. אנחנו קיבלנו שולחן בחצר, גם בסדר.

לימה היא עיר הסביצ'ה והגעתי למסקנה שהגיע הזמן לדגום.

בין השאר הזמנו גם סביצ'ה בחלב נמרים Leche de Tigre , אחת המנות הידועות בפרו . חלב נמרים זו המרינדה של הדג ממנו עושים את הסביצ'ה והוא מורכב מליים, בצל סגול, כוסברה, צ'ילי… המנה הוגשה עם צ'יפס פלנטיין (למי שלא מכיר – סוג של בננה שמתאימה לבישול)

היה קצת עוקצני מדי עבורנו, אבל זה עניין של טעם ומידת החריפות. חכו להמשך.

מפה המשכנו (במונית) לעוד אתר ידוע ומעניין בלימה – פירמידת בוץ מתקופה קדומה לאינקה Pucllana Site Museum

גם פה הכניסה בסיור מודרך בלבד. הקבוצה במקרה זה גם הייתה גדולה ולא נדרשת הזמנה מראש, אבל המדריכה הייתה ברורה יותר מאשר במנזר.

אז מה יש פה? שטח עצום של בניה בלבני בוץ, מלפני 1500 שנה!

התרבות ששלטה אז נקראת תרבות לימה.

המדריכה שוטטה איתנו בכל האתר, לא משהו אתגרי מדי אבל זו בכל זאת הליכה, והאמת היה חם מדי בשביל זה.. שימו לב לטמפרטורה, המקום פתוח גם בערב.

אז מה למדנו מהמדריכה? לבני הבוץ עוצבו ממש ביד, בלי שום תבנית ואחר כך התייבשו באוויר הפתוח של לימה. קצת הזכיר לי את הלבנים שמוזכרות בתורה… אפשר לראות שהלבנים מונחות זו לצד זו "כמו ספרים בספריה" , גם השיטה הזו נועדה להתמודד ביעילות עם רעידות האדמה של האזור.

המדריכה הפליגה בסיפורים על קורבנות אדם של תרבות לימה… שני אזורים היו פה לצורך כך, אחד כללי ואחד רק לנשים. בתרבות לימה הגיעו למסקנה שנשים מקושרות יותר לאל הים ולירח ומהוות קורבן מועדף. בררררר

ראינו חורים בקרקע בהם הניחו מנחות לאלים, בעיקר הצמד הזה -אל הים והירח.

יותר מאוחר נכבשה תרבות לימה על ידי תרבות ווארי, זו שראינו חפצי קרמיקה שלה במוזיאון בהוארז. הם בנו שכבה נוספת לפירמידות, שכבת קבורה. ראינו קברים שגם בהם הונחו מנחות לאלים, וגם… קורבנות תינוקות, סמל התמימות והטוהר כך אמרה המדריכה. תפקידם היה לסייע לאדם להגיע לגן עדן שלו.

היה מעניין (גם אם קצת מחריד) אבל החום די התיש אותנו..

מדד הכוכבים לפירמידה Pucllana Site Museum

אני 4 בן הזוג 3.5 פיקאצ'ו 3

יצאנו מהפירמידה.. רק חיפשנו לשבת, לנוח, ולשתות מים קרים עוד ועוד. לא הערכתי שזה יהיה כל כך מעייף.

אחרי שהתאוששנו נסענו לטיילת מירפלורס Malecón de Miraflores.

מדובר בעצם ברצף של פארקים מחוברים זה לזה, בגבהים שונים לאורך האוקיאנוס.

התחלנו בחלק הצפוני ביותר ומשם התקדמנו דרומה.

הפארק הראשון נקרא Parque El Libro ובו נמצא הפסל Statue Between Time, של האומן Jose Tola

אנחנו ממשיכים.. יש בריזה לא נורמלית, כל כך נעים פה, והנוף מהמם. באזור הזה אפשר לרדת לפיקניק

אנחנו מגיעים לפארק הבא – פארק יצחק רבין ז"ל שהוקדש לו לאחר שנרצח , כהוקרה על פועלו כחתן פרס נובל לשלום.

באופן מקורי הוא מצויין עם פיסול מתכתי לפרופיל של יצחק רבין, ויש במקום גם שלט שמסביר עליו.

אנחנו מציצים מרחוק על הפארק הסיני הקטן Miraflores Chinese Park, עמוס שם מדי כרגע. הפארק חדש יחסית ונבנה כמחווה לקהילה הסינית בפרו.

ופונים לפארק הנסיך הקטן El Principito Park

פסל הנסיך הקטן מוקדש לכבדי ראיה, ויש עליו שלט בברייל עבורם.

הטיילת עולה מעלה לאיזור גבוה יותר ואנחנו איתה

אנחנו מתקרבים לאיזור מצנחי הרחיפה… מהמם לראות אותם בנוף היפה הזה

ב El Faro Park נמצא המגדלור

התעכבנו פה בשיחות עם אמריקאי שהשתקע בלימה.. ותוך כדי המשכתי לעקוב אחר מצנחי הרחיפה, נקודת היציאה ממש קרובה לפה

בסופו של דבר נפרדנו והמשכנו הלאה, רציתי להגיע לשקיעה לפארק המפורסם מכולם – פארק האהבה Love Park, מה יותר רומנטי מפארק כזה לשקיעה?

אלא שכמוני חשבו גם כל התיירים בלימה ואולי גם כל תושבי לימה, הפארק היה עמוס מפה לפה.

במרכזו פסל הנשיקה El Beso , הופתעתי עד כמה הוא ענק וגבוה

הפארק עמוס ספסלים בסגנון גאודי , הפסל Victor Delfin עשה סוג של מחווה לפארק גואל של גאודי והוסיף שירים של משוררים פרואנים.
מצד אחד העומס הפריע לי לצלם, ומצד שני היה משהו מרגש לראות כל כך הרבה אנשים, פשוט עומדים וצופים בשקיעה…