פרו יום 26 – נפרדים מלימה, קפיצה למדריד והביתה

יום אחרון לטיול ארוך ואינטנסיבי.. אבל עדיין הייתי ממשיכה בכיף אם רק היה אפשר…

אז איך נעביר את היום האחרון שלנו?

בוקר במלון כרגיל , הפקדנו מזוודות ויצאנו לשעות אחרונות בלימה.

בחרנו לנסוע לשוק Indian Market .

הגענו קצת מוקדם מדי.. לא כל הדוכנים היו פתוחים. והתחלנו להסתובב.

במרבית הדוכנים אותה סחורה שראינו בכל פרו, רק שפה יקר יותר.

אבל לפעמים יש גם דוכנים יותר מיוחדים.

למשל הדוכן הזה של מוצרי קש

אבל אתם יודעים שהסבלנות שלי לשווקי מזכרות איננה מהגבוהות… אני מחפשת פה דווקא קפה טוב.

חיפשתי את Gabriel – Peruvian Specialty Coffee Miraflores , לתומי חשבתי שאמצא בקלות. אז לא בדיוק… שאלנו פה ושאלנו שם, בסוף מצאנו שכדי למצוא דוכן הכי חשוב לדעת מה המספר שלו, ומספר הדוכן של גבריאל – 64, רק שהיא הגיעה ב 10 דקות איחור ולכן התריס היה סגור ולא היה זכר לשלט כלשהו…

הסתובבנו עוד קצת עד שהיא תתארגן, וחזרנו, מצאנו בחורה נחמדה ואינטליגנטית עם אנגלית מושלמת.

גם סטייל יש לה, הכל מעוצב ממש מושלם

הבחורה למדה פסיכולוגיה והיה מאוד מעניין לדבר איתה.. בינתיים היא חוסכת כסף.

סיימנו את הביקור בשוק, והבנו שלמוזיאון הידוע של לימה – Larco Museum – כבר לא נגיע.

חזרנו למירפלורס לארוחת צהריים ב Kauza Restaurante – Miraflores.

אני החלטתי לתת עוד צ'אנס לסביצ'ה.

הפעם שאלו אותי – פיקנטי או לא? עניתי שלא.. וקיבלתי את מנת הסביצ'ה הכי קלאסית שיש : עם גרגרי תירס לבן, ובטטה, וצ'יפס פלנטיין כמובן..הכל BY THE BOOK והיה לי טעים.

יום אחרון לטיול הרשיתי לעצמי להתפרע והזמנו קינוח, המושחת ביותר שאפשר להעלות על הדעת. בתפריט הוא הוצג כקינוח מרנג/לוקומה/ריבת חלב ואיך אוותר על הזדמנות אחרונה ללוקומה האהובה שלי? במציאות הגיע קערה ענקית ונכון שהיה בה קצת לוקומה וגם מרנג, אבל גם קצפת בשפע והמון ריבת חלב.. זה היה אומנם מאוד טעים אבל לא הצלחנו לסיים!

הסתובבנו עוד קצת בשכונה וחזרנו למלון להמתין למונית שלנו.

הנסיעה לשדה עלולה להיתקל בפקקים שבהם לימה ידועה לשימצה, אבל לנו הלך חלק, ועלינו על טיסת הלילה למדריד.

מנסים לישון.. בכיוון הזה היה יותר קל להעביר את הזמן, והנה ב 14 שעון מדריד (כלומר בוקר מוקדם אצלנו) נחתנו לקונקשן ארוך .

במדריד טיילנו אני ובן הזוג לרגל יום הולדת 50 שלו , אבל פיקאצ'ו לא היה בה מעולם , וחשבתי מה אפשר לעשות איתו בכמה שעות.

הפקדנו את הטרולי בשמירת חפצים, פיקאצ'ו שואל איפה נאכל ואני עונה לו – נאכל כבר בעיר, למה שנאכל פה בשדה??

התור למונית העירה.. כמה שהוא היה ארוך. באסה.

בסופו של דבר הגיע תורנו, נסענו לפוארטה דל סול Puerta del Sol– מה יותר קלאסי מזה??

הנהג מוריד אותנו, ואנחנו אומרים שלום לדובה ולעץ התות שלה, סמלה של מדריד.

אלא שמסתבר שכל הכיכר מלאה באוהלים.. הגענו למחאת הדיור במדריד.

לא כל כך נעים היה לעבור באמצע הפגנה, אבל מה לעשות.. היעד שלי – שוק סן מיגל Mercado de San Miguel.

אנחנו מגיעים לשוק.. מורעבים.

ואני אומרת לעצמי עכשיו אולי זה יעזור לעתיד – נכון שלא מתעסקים עם מתבגר רעב ונוהם? היינו צריכים להתחיל בארוחת בוקר בשדה!

אבל מה לעשות עכשיו… השוק עמוס בטירוף, אין מקום לשבת בשום מקום. ביג מיסטייק.

אני מנסה להציל את המולדת עם בייגל וסלמון, וגם קפה טוב, לא הכי ספרדי שיש אבל משביע! בתור התחלה לפחות.

אבל זה לא עוזר, פיקאצ'ו מחכה לליטרת הבשר שלו, ובמסעדה!

קצת התבאסתי אני מודה אבל לפעמים צריך לדעת להתקפל.. לא?

שלפתי מהרשימה שלי מסעדה מומלצת והלכנו אליה, בדרך עברנו בפלאזה מאיור, אבל אין זמן להתעכב…

המסעדה – Viva Madrid – הציעה טאפאסים שונים. הזמנתי כל מיני טאפאסים.. כולל אמפנדס מוצלחים ומיני -המבורגרים מיוחדים לפיקאצ'ו.. העיקר שיהיה שבע.

ועכשיו הגיע הזמן להחליט לאיפה הולכים הלאה. לכיוון הקתדרלה והארמון או לכיוון פארק רטירו Parque de El Retiro?

פיקאצ'ו הכריע בעד הגנים – מצויין, שם לא הספקנו לבקר בפעם האחרונה.

שוטטנו בגנים היפים, סוג של סנטרל פארק מקומי, או לפחות פארק ששואף להיות כזה כשיגדל…

נכנסנו לגן מצידו המערבי, סמוך לפסל של Jacinto Benavente

מפה המשכנו לאגם של הפארק, האזור המרכזי בו יש שפע בתי קפה וניתן לשוט באגם בסירות משוטים.

המשכנו דרך המזרקה Fuente de la Alcachofa

והגענו לשדירה רחבה מרשימה בצבעי השלכת.. בעודנו הולכים בה וצופים בכל הרצים, הולכים, מטיילים תהינו לעצמנו האם יש בישראל פארק בסדר גודל כזה? אולי פארק הירקון?