סין יום 13 – שיאן –  חיילי הטרקוטה, השוק המוסלמי ומופע המזרקות

לאחר לילה לא פשוט הצלחנו להתייצב בלובי המלון לתחילת היום עם המדריך רפאל.

Raphael Wang, raphaelwj@gmail.com

רפאל בחור ששהה מספר שנים בארה"ב, ואף היה מורה לאנגלית בסין.

בהתאם המבטא שלו מזכיר אמריקאי…

הוא מדריך שאוהב מאוד להיות off the beaten track עד כמה שניתן , להגיע למקומות האותנטיים ופחות לתיירותיים.

ועדיין כמובן הבחירה בידכם., הוא יזרום עם מה שתבחרו.

האטרקציה העיקרית בשיאן, זו שמושכת את רוב התיירים להגיע לפה במיוחד היא חיילי הטרקוטה.

הרבה הרבה חומר יש ברשת עליהם, אני אגע רק במעט.

מיהם חיילי הטרקוטה?

אלה הם אלפי חיילים בגודל אדם, עשויי טרקוטה, שהכין לעצמו קיסר סין הראשון משושלת צ'ין כהכנה לחיים שלאחר המוות.

זהו הקיסר שאיחד את סין ממדינות קטנות רבות למה שהיא היום, והוא עשה זאת לפני אלפי שנה.

בסין אוהבים לומר –

אם תרצה לראות את סין של היום – בוא לשנחאי

אם תרצה לראות את סין של מאות שנים – בוא לבייג'ין

ואם תרצה לראות את סין של אלפי שנים – בוא לשיאן.

זו הבירה הקדומה ביותר של סין.

ונחזור לחיילים. הם נחשפו ב 1974, והם היו צבעוניים. עם חשיפתם דהה הצבע מהר מאוד.

כרגע חלקם עדיין ממתינים לחשיפה , וחלקם גלויים בשלושה אולמות  – PIT 1, PI2, PIT 3.

אנחנו מגיעים לאתר… גשום היום, ממש גשום. וקריר-נעים.

לא סתם סבלנו אתמול מאיחור בטיסה.. מגיע לנו פיצוי. 

איזה כיף.

רפאל נותן לנו מטריות, ואנחנו קונים עוד ממוכרים מזדמנים שעטים על התיירים.

האתר עמוס מאוד, כמעט ברמה של העיר האסורה אבל ללא אפקט החום הכל יותר קל.

קודם כל תחליף ארוחת בוקר בקפיטריה במקום. את ארוחת הבוקר של המלון הפסדנו. בקפיטריה אוכל מערבי לחלוטין ברובו.

עוד יש בבנין הקפיטריה בתוספת תשלום –  VR של חיילי הטרקוטה.

נחמד לילדים, מיותר למבוגרים.

ועכשיו נצא , נתחיל ב PIT 1   – הוא האולם הגדול ביותר, בו יש כ 6000 חיילים.

נכנסים..

והגודל פשוט מהמם אותך (כמובן אחרי שנדחפים קדימה לתפוס פוזיציה ראויה לשמה).

נסו לדמיין את הגודל.. הסתכלו סביב על האנשים שעומדים וצופים, זה נותן פרופורציה מסויימת.

זו תמונה פנורמית.. אל תתעצלו ולחצו להגדיל, בטח בפלאפון.

ועכשיו נסתכל קצת יותר בפירוט.. לראות איך הם נראים מקרוב..

בין טורי החיילים חומות. תפקידן היה לתמוך בגג עץ.

העץ לא שרד אלפי שנה..

לאן פונים כל החיילים? הם פונים לשער, להגן מפני חדירה דרכו.

ראו את הרווח שבין החיילים לסוסים.. ביניהם הייתה כרכרת עץ, שהתפרק.

החיילים במאגרים השונים היו מסודרים ברדיוס של קילומטר סביב הקבר של הקיסר.

בעודי מתבוננת בחיילים פונה אלי אשה בהתלהבות.. היא רוצה שאצטלם עם הבת שלה!

ממש סלב… לא רק פיקאצ'ו זוכה בכבוד! 

בהמשך האולם יש מה שרפאל קורא לו " בית חולים לחיילים טרקוטה".

לארכיאולוגים יש פה עבודה אינסופית לכל החיים. 

מדהימה כמות העבודה שהושקעה בנושא.

מפה אנחנו מדלגים לאולם קטן יותר  – למיטב זכרוני PIT 3

המיוחד פה הוא החיילים העומדים זה מול זה במקום זה לאחר זה.

זהו מסדר הגנרל.. הם מחכים לבואו של המפקד.

ראו את החיילים שהראש שלהם לא שרד. החיילים היו חלולים, רק הרגליים שלהם היו מלאות. כדי לשמור על שיווי משקל.

הנה פנורמה של מסדר המפקד יחד עם רכבי הכרכרות והסוסים שלהם (הכרכרות התפרקו מן הסתם גם פה).

לסיום אנחנו מבקרים ב PIT 2.

פה נשמרים בתאי זכוכית בתנאים מבוקרים כמה חיילים מיוחדים.

למשל חייל קשת כורע, שנותרו עליו סימני צבע מקוריים

הגנרל  – שזכה לגובה 2 מטר 

קצין "רגיל"

מוביל כרכרה וסוסו

קשת עומד..

גם פה העומס רב באולם, אבל אנחנו מסתדרים.

לאחר הביקור באתר חיילי הטרקוטה, שנמצא למעשה לא ממש בשיאן אלא בסמוך אליה, אנחנו חוזרים בנסיעה לשיאן.

שיאן עיר מודרנית, מי שירצה שופינג וכדומה יש פה מגוון רחב.

אבל אנחנו ממשיכים לשוק המוסלמי ברובע המוסלמי המפורסם.

הוא אכן מפורסם, אבל זה לא אומר שהעיר שיאן מוסלמית.. ממש לא.

מתוך כ 13 מיליון תושבים  רק 40,000 הם מוסלמים.

אנחנו נכנסים לשוק.. המון דוכני אוכל והמולה מקדמים את פנינו.

מיץ רימונים

הלהיט של השוק – דיונון צלוי

קינוח אופייני לשיאן – עוגת אורז (או סולת?) (טיפ שלי – תשאירו אותה להם!)

הטוסטוסים והטוקטוקים נוסעים להם בין הולכי הרגל.. בטיחות מעל הכל 

וגם רעלות אם חסר אפשר להשלים.

שוק מאוד מאוד כיפי ומלא חיים!

בין הרחובות נמצא גם המסגד הגדול

אז איך נראה מסגד בסין?

אנחנו נכנסים לחצר הראשונה.

המוסלמים הגיעו לשיאן לפני שנים רבות, בעקבות הסחר בדרך המשי.

הם אכן נראים גם סינים וגם מוסלמים.

והמסגד אכן גדול ומלא בחצרות. בסגנון סיני.

כך הסתובבנו עד שהגענו לאולם התפילה, לשם הכניסה אסורה.

בחוץ שלטי הסבר – Islam – a religion of Peace.

אנחנו יוצאים החוצה, ברחובות הפחות תיירותיים של הרובע גם בתים.

מעל פתח הבית כתובת בערבית – אלחמדאללה (השבח לאל).

את הביקור באיזור סיימנו במסעדת דמפלינג מקומית..

כזו מקומית שהארוחה עלתה 35 ₪ לכולנו ואפילו לא הצלחנו לסיים אותה.

הגיע הערב, הרי את היום הזה התחלנו רק בצהריים וכבר הוא מסתיים.

אבל אנחנו רוצים להספיק עוד משהו.

בערבים יש מופע מזרקות ליד פגודת האווז הגדולה

הנהג מקפיץ אותנו לשם, אנחנו עוברים במעבר תת קרקעי של המטרו ומוצאים ציור קיר לכבודה של הפגודה.

הפגודה נבנתה בעיקר כדי לאחסן פסלי בודהה וכתבי קודש שהביא עמו מהודו הנזיר Xuanzang, וזוהי הסיטואציה המתוארת בציור.

אנחנו יוצאים מצידו השני של הכביש, מתקרבים לפגודה..

ומגלים שיחד איתנו הגיעו כל התיירים בשיאן. 

לא נורא, היום יש מופע גם ב 20 וגם ב 21.

אנחנו רואים את סיום המופע של 20, ומנצלים את הזמן להשלמת ארוחת ערב לפיקאצ'ו שלא אוהב דמפלינג.

נבוא לתפוס מקום לקראת 21.

ובכן.. רבע שעה לפני שוב אי אפשר להכניס סיכה. 

אבל בכל זאת התגברנו..

הנה כמה רשמים ממופע המזרקות, דומה למופעים אחרים שראיתם בעולם, אבל יפה גם הוא.

ולמה קוראים לפגודה בשם המוזר הזה? הנה ההסבר מתוך Travelchinaguide…

As for the reason why it is called Giant Wild Goose Pagoda, there is a legend. According to ancient stories of Buddhists, there were two branches, for one of which eating meat was not a taboo. One day, they couldn't find meat to buy. Upon seeing a group of big wild geese flying by, a monk said to himself: 'Today we have no meat. I hope the merciful Bodhisattva will give us some.' At that very moment, the leading wild goose broke its wings and fell to the ground. All the monks were startled and believed that Bodhisattva showed his spirit to order them to be more pious. They established a pagoda where the wild goose fell and stopped eating meat. Hence its name.

אחרי המופע אנחנו מסתובבים עוד קצת באיזור, מתקרבים לפגודה עצמה ומוצאים סביבה (כצפוי) שוק מזכרות וכדומה,

אבל לנו כבר הספיקו השווקים ואנחנו לוקחים את המטרו החדיש של שיאן חזרה למלון.

כתיבת תגובה