בשלוש וחצי בבוקר אנחנו מתייצבים דום ברחבת חדר האוכל, מחכים לפפה.
את השק לפרד כבר הכנו ושמנו במקום הריכוז (הפרדים יוצאים רק בשעה שש).
ארוחת בוקר – עוד לא… קודם תעלו 1200 מ' במשך שלוש שעות ואז נראה אם מגיע לכם.
מנשנשים חטיף אנרגיה וקדימה אנחנו יוצאים לדרך, בחושך כמובן, עם פנסי ראש.
עולים, עולים, עולים…
אומנם קריר ונעים אבל זה לא הולך לי בקלות.
אולי זה התשישות מהימים האינטנסיביים האחרונים, כולל אפקט חוסר השינה, ואולי הכדורי גובה משפיעים הפוך… אחת מתופעות הלוואי האפשריות היא חולשה, מאוד הגיוני…
אני עושה הרבה הפסקות קצרות, רק כדי להסדיר נשימה ודופק.
בהתחלה אנחנו לבד, אחר כך עוקפת אותי קבוצה קטנה שיצאה ב 4… ואח"כ הקבוצה הגדולה שיצאה ב 4 וחצי…
השחר עלה, היה נוף מהמם אבל כמו שאתם מנחשים אני לא התעסקתי בצילומים.
כשהאור עלה פפה שיחרר את בן זוגי עם פיקאצ'ו לדרכם שיתקדמו, ואני המשכתי איתו.
הגעתי כמעט לאמצע הדרך – 600 מ' גובה, ואז פפה אומר לי –
הפרדים מגיעים.
אין ברירה, אין סיכוי שנעמוד בזמנים, המצב לא טוב. אני מציע שתעלי על הפרד.
מה אני אגיד… לא הייתי במצב התנגדות אקטיבי בשלב הזה.
כל הזמן עקבתי אחרי ההתקדמות באפליקציית ALLTRAILS שלי , וידעתי שהוא לא מגזים, יש עוד המון לעלות.
הבחורים עוזרים לי לעלות על הפרד, התיק עלי, ופפה אומר לי – אל תדאגי, ווילי (הבעלים של הפרדים, אותו הכרתי מאתמול בערב) יהיה איתך, ואת המילה STOP הוא מכיר . ההדרכה לרכיבה התמצתה במילה אחת בערך , משהו בסגנון "מסה" עם תנועת ידיים.
ולפני שאני סופרת עד 3 הפרד יוצא לדרכו ובמילה יוצא אני מתכוונת דוהר!
פרד זה בעל חיים די נמרץ… ויש חתיכת עליה לעשות.
אני רוכבת כחלק משיירת פרדים, רובם לא היו עם אנשים אלא עם מטען.
איפה ווילי? אין לי מושג,
אחר כך הבנתי שמאחורי "משגיח" עובד שלו שרוכב על פרד משלו כמובן.
ניסיתי את כוחי ב STOP… אתם יכולים לנחש שאין ממש אפשרות ליצור תקשורת במהלך דהירה כשמישהו מאחוריך ואתה עסוק בהישרדות.. אז אין ווילי, ואין STOP.
אם אין אני לי מי לי, על זה נכתב הפסוק.
החזקתי חזק, חזק מאוד.
התכופפתי קדימה כדי לשנות את מרכז הכובד עם התיק, במיוחד כשהפרד החליט לעשות "זינוק בעליה" על המדרגות שבמסלול.
רק תדמיינו לכם פרד שעולה במדרגות, הוא מעיף בקלילות אחורה את מי שיושב עליו, וזה מרגיש כמו מתקן "השור הזועם" בלונה פארק.
שלא לדבר על הסיבובים שהוא לוקח ממש על סף התהום במעלה ההר…
הי פרד, תיזהר!
עולים ועולים, כן הוא עושה את זה מהר מאוד, פה ושם העובד מתמרץ את הפרדים בקולות מיצמוץ למיניהם, שלא יחשבו לעצור לרגע.
בינתיים בעודי עם כל המחשבות האלה, התיירים במסלול עומדים ומצלמים אותי להנאתם. יש אטרקציה. כנראה שסרטונים שלי מככבים בכל העולם… בואו נחשוב על זה ככה.
אני חולפת על פני בן זוגי ופיקאצ'ו, הם די קרובים לסיום, אבל דווקא הם לא חושבים בכלל שיש מה לצלם.
חצי שעה לקחה העלייה הזו עם הפרד, ואני באמת לא מנסה להפחיד אף אחד אבל זו הייתה חוויה עוצמתית.
אני מגיעה לקצה המסלול, יופי שיש פה "גזלנית" מקומית, ואני שמחה לשלם לה כמה סולים לתה קוקה.
אני מביטה בנוף, יפה אבל בדרך היה יותר יפה.. נשמור את הזיכרונות בלב מכל הבוקר הזה כי צילומים אין בכלל.
תוך פחות מעשר דקות בן זוגי ופיקאצ'ו מגיעים גם הם, רק ברגל…
איכשהו להם לא היה כזה קשה… פיקאצ'ו מתפנה לשיחות החביבות עליו עם תרמילאי שהכיר, "משום מה" הוא מרגיש מצויין ולא צריך אפילו לנוח.
הם לא כל כך מבינים לליבי איך אני רכבתי על פרד, הם עלו ברגל, ובסוף אני חושבת שלי היה יותר קשה…
אבל גם אני עליתי ברגל חצי גובה והיה לי מאוד קשה.. ואחר כך כל החוויה הזו עם הפרד והתחושה שאי אפשר למסמס אותה – של לחיות או למות, תלוי כמה אצליח להחזיק בפרד, וגם האכזבה שלמרות שכל כך רציתי והתאמצתי – זה לא הצליח איך שרציתי.
אבל אני פה וזה מה שחשוב. הצליח אחרת.
אנחנו צריכים עוד קצת להמשיך ברגל לעיירה Cabanaconde, זמן לארוחת בוקר. לחמניה, אבוקדו, קפה.. אתם כבר יודעים.
לפפה עוד יקח זמן להגיע, הוא לא עלה כמוני עם פרד ונותרה לו מחצית מהדרך.
בינתיים אני מסתכלת סביב, מדובר כנראה בסוג של הוסטל שהרבה ישראלים הותירו בו חותם.
יש פה גם מפה די טובה של האיזור , עם כל המקומות , הגבהים והמסלולים שבאיזור. הנה היא, אולי תועיל למישהו
לבסוף פפה הגיע, גם ווילי הגיע והביא לנו את השק שלנו מהפרד.
עוד קצת ואנחנו הולכים למרכז העיירה, עולים על הוואן שמתחיל את הדרך חזור ביחד עם כל התרמילאים הצעירים.
אבל לא ניסע מיד לארקיפה.. יש הרבה תחנות בדרך.
תחנה ראשונה – מרחצאות חמים ליד Chivay , מופיעים בגוגל בתור Piscinas de Puye (יש פה באיזור מרחצאות נוספים)
לא מדובר במקום מהודר כמובן, הוא נמצא על שפת נהר ואנחנו חוצים את הגשר אליו
במקום לא מעט בריכות בטמפרטורות שונות, ומה שחשוב מבחינתי הוא שהן היו חמות כמה שרק ארצה!
אני מאוד רגישה לקור, התמקמנו בבריכה המושלמת והיה פשוט אחלה!!
ואחרי הבריכה – בופה צהריים ב chivay.
הבופה היה מאוד נרחב, וגם אם הרבה לא מצא חן בעיני, המבחר איפשר לי לבחור מה שכן, וגם זה היה ממש במקום אחרי כל המאמץ של הטרק.
אנחנו ממשיכים בנסיעה, הואן שוב חולף בגובה כ 5000 מ', שם עברנו בנסיעה הלוך תוך כדי נימנום. עכשיו יוצאים לתצפית – קפוא פה בצורה קיצונית, כולל פתיתי שלג באוויר!
לתחנה הבאה – שמורת אלפקות .
זה כבר יותר נמוך, פחות קר ויש פה שפע של אלפקות מסתובבות חופשי, כולן עסוקות באכילת קש.
ליטוף והאכלה חופשי, היה כיף וחבל שקראו לנו לחזור לואן כל כך מהר..
עוד עצירה קצרה ב Pampa Cañahuas
יש פה בעיקר חנות מזכרות/אוכל/שירותים , וגם תצפית לשלושת הרי הגעש המקיפים את ארקיפה – מיסטי האהוב ושני האחרים הלא פעילים – פיצ'ו פיצ'ו וצ'צ'ני
ליד החנות יושבת לה קשישה, עסוקה בייצור חוט מצמר אלפקה
ומי שלא הספיקו לו האלפקות – יש גם פה, ויש גם תמרור!
וזהו… מעכשיו נסיעה עד ארקיפה אליה אנחנו מגיעים אחה"צ.
פרידה חמה מפפה, לא לפני שציידנו אותו בטיפ הגון ובטופס פידבק חיובי על ההדרכה שלו. הבחור עובד כל כך קשה.. מחר הוא שוב בטרק אחר, הפעם טיפוס מקצועני על הר געש.
מה היה צריך לעשות כדי למנוע את סאגת הפרד? אני חושבת שאופציה פשוטה היא להזמין שירות פרטי לחלוטין ולא "חצי פרטי" ואז יש יותר זמן לעלות את הקניון ולא צריך להספיק להגיע לאוטובוס עד השעה 9, מקסימום מוותרים על חלק מהתחנות שבדרך. אני בטוחה שהייתי מסוגלת לסיים את המסלול בלי פרד, אבל לא בשלוש שעות.
ובכל זאת איך נסכם 3 ימים כאלה גדושי חוויות מכל הסוגים ?
מדד הכוכבים לטרק קניון קולקה
אני 5 בן הזוג 5 פיקאצ'ו 5
פיזור בפלאזה דה ארמאס כמקובל, אנחנו חוזרים למלון להתקלח כמו שצריך סופסוף.
מחר מוקדם בבוקר יש לנו טיסת פנים וצריך לארוז, אבל לא נוותר על ערב אחרון בארקיפה. אנחנו יוצאים לאכול פיצות גורמה ב Las Gringas Pizza, יש פה פיצות דקות עשויות קינואה וגם פיצות דקות רגילות.. מזמינים עם גבינה כחולה ואגסים, ממש טעים!
צמוד לפיצה עוד מוסד גסטרונומי ידוע בארקיפה Chaqchao Chocolates , מוסד שעורך גם סדנאות שוקולד, אבל עכשיו בלילה כמובן שלא. יש עוגות (ממש לא יקרות), ואנחנו מסתפקים בשוקו חם – קצת מאכזב.. תזמינו משהו אחר.
עייפים אנחנו חוזרים למלון, מחר על הבוקר נגיד שלום לארקיפה!
המשך ל –
פרו יום 7 – ברוכים הבאים לקוסקו
חזור ל –
[…] […]
אהבתיאהבתי
[…] […]
אהבתיאהבתי
[…] […]
אהבתיאהבתי