נורמנדי יום 5 : מון סן מישל טייק 2, קנקאל ועוד

הבוקר הוקדש לחזרה למון סן מישל מתוך כוונה לבקר הפעם באי עצמו בו ובמנזר בשעות יום.

שוב חנינו במגרש החניה, תור לשאטל אבל הוא רץ מהר, אל דאגה.

האי קידם את פנינו במזג אוויר בהיר ומושלם…שמיים כחולים ושפל שאין כמוהו, ראו את הרכב המיוחד שנוסע בבוץ למרגלות האי.

נכנסנו פנימה והתחלנו לעלות בסימטאות.

כשהגענו למנזר קידם את פנינו תור שמשתרך ומשתרך ומשתרך…

ידעתי שאפשר לקנות כרטיסים מראש באינטרנט, אבל לא היה לי מספיק חשוב.. ובתור כזה לא נעמוד, כך שויתרנו על הביקור במנזר עצמו.  אם חשוב לכם לבקר – כרטיסים באינטרנט חובה, או לפחות להתייצב במקום מוקדם מוקדם.

(לגבי הביקור במנזר עצמו ללא הדרכה  – הנה המלצה במה  להתמקד)

המשכנו לשוטט גם לאורך החומות , התרשמנו טיפה מהחנויות (הממוסחרות), ראינו את המסעדה הידועה La Mère Poulard בה מכינים אומלט-סופלה ומקציפים את הביצים בקערות נחושת המשמיעות נגינה מיוחדת תוך כדי

ו.. זהו, סיימנו את הביקור החוזר.

מפה המשכנו לארוחת צהריים בשעה צרפתית, גאלט (קרפ מלוח) בקרפריה מקומית ב Pontroson הסמוכה, קרפריה בה בעל הבית הוא גם הטבח, גם המלצר, גם הקופאי.. חוויה. במו עינינו ראינו איך הוא מסרב להכניס אנשים כבר מאחת וחצי… ושמחנו שהפעם אנחנו בפנים.

ומה עכשיו?

ממשיכים לקנקאל Cancale , גם היא אחת מהעיירות לחופו של מפרץ סן מישל, המפורסמת בגידול הצדפות שבה.

למרבה הפלא מצאנו חניה בקלות, האוקינוס קידם את פנינו בצבעי טורקיז נפלאים שהזכירו לי את תאילנד. שעת שפל עכשיו, וגם פה סירות תקועות בבוץ (פה צפי השעות לגאות ולשפל)

אנחנו ניגשים לחוף, שם יש ריכוז של דוכני צדפות מקומיות

המוכרת שולפת סכין וחוצה במיומנות את הצדפות

אנשים יושבים על החוף, את הצדפה הריקה אמורים לזרוק לים, וכך זה נראה:

ברקע רואים את מקום הגידול של הצדפות באוקינוס

ממשיכים לאורך החוף, קיימות כמה נקודות תצפית ידועות ואנחנו נוסעים לאחת מהן –

            Pointe du Grouin

יפה פה, מדובר ב"שפיץ" של רצועת החוף עם נוף האוקינוס (כמעט) מקיף אותך. את זה קשה להעביר בתמונה…

לא רחוק נמצא גן פסלים חצובים בסלעי החוף Rochers sculptés de Rothéneuf.

מי שחצב אותם לפני יותר ממאה שנה היה כומר מקומי שהפך לחרש-אילם.

מעבר לגביית תשלום בכניסה לא ממש שומרים עליהם, וחבל.

מה שבטוח שהלוקיישן שלהם… וואו

הנה כמה דוגמיות

עכשיו הגיע הזמן לדקתלון סן מלו..   נכון שכבר יש בארץ אבל על מסורת לא מוותרים.

היום יום רגוע ללא נסיעות.. ארוחת ערב וחזרנו לדירה.

כתיבת תגובה